השעה 2 וחצי בלילה, אני נכנסת אל הרכב ומפעילה מוזיקה בפול ווליום, מכריחה את עצמי לשיר עם הלהקות השונות, לרקוד- הכל כדי לא להרדם.

הנסיעה ארוכה, מתישה ומעייפת ואני שואלת את עצמי בפעם המליון אם זה שווה את זה, הרי מה שהיה בנינו הוא לא כמו פעם. כבר אין את הרגש, החיבה, הליטופים. פעם היית אומר שאני גורמת לך להרגיש אהוב, שזה ממכר, שאתה לא יכול בלעדי. היית מחבק אותי חזק, מניח לי להתרפק בין הידיים שלך, מספר לי כמה שאני יפה ומיוחדת. היום אתה מזיין אותי קצת, בעיקר בדוגי, מידי פעם מסיונרית. גומרים הולכים.

גם אני אשמה, אני כבר לא הנערה שהייתי. אני מוקפת עשרים שכבות הגנה שאתה לא רואה סיבה לקלף מעלי. אני לא שופעת ומלאת אהבה, אני מתגוננת ומחפשת קרקע בטוחה בתוך כל הבלאגן הזה שהוא החיים שלי. אני מרגישה אלייך דברים חזקים שמפחידים אותי ורואה שאתה כבר לא מרגיש דבר- לא אהוב ולא אוהב. הקשר שלנו ריק מתוכן וחסר משמעות, אז אני שוכבת עם אחרים. לפעמים זה קורה אפילו בדרך חזרה ממך. אמרתי פעם לת' כששאל מאיפה אני מגיעה בשעה כזו שממך, הוא שאל אם שכבנו וכשעניתי קצת נגעל להכנס אחרייך. זה מצחיק כשלגבר יש מוסר זיונים גבוה מזה של אישה. אותי לפחות.

אני מקללת את השדרנית שמדברת 3 דק' ברצף ומתחננת לאלוהים שהנסיעה הזו תגמר כבר ואז משמיעים את אביב ברדיו.

הוא שר על איזו מישהי שחושבת עלייך, אבל שוכבת עם כולם ואין לה אף אחד. אני שרה איתו ועולות לי הדמעות בעיניים והלב שלי מתכווץ.

זה היה הרגע שהתאהבתי באביב.

שנה וחצי אחרי, אני הולכת להופעה סטודנטיאלית שלו.אני גרופית מביכה שצועקת ורוקדת ומתרגשת, אז איזה בחור חתיך מנצל את הסיטואציה ומציע להרים אותי כדי שאראה יותר טוב. אני עולה לו על הכתפיים וחברות שלי מצלמות אותי השיכורה בהתלהבות רבה. החתיך מבקש שאשלח לו את התמונה ומאז ועד היום, אני הוא ואביב גפן במערכת יחסים מתמשכת.

היום כשחולה האהבה מפעם שלח לי הודעה, לא יכולתי שלא להגיד לו תודה על שהכיר לי את אביב.