לפעמים כשאני פותרת איזה תרגיל, או קוראת על איזו תופעה פזיקאלית אני מרגישה את הגלגלים במח שלי נעצרים. יש איזו חצי הבנה, איזה רעיון מרחף, מסקנה חוצת גבולות שנמצאת לי על קצה הלשון והגלגלים לא מוכנים להמשיך ולהסתובב על צירם.

אני מאמצת את המח ומנסה להגיע, נוגעת לא נוגעת בידע- וזה חומק ממני ואיננו עוד.

לפעמים כשאני ברגעים סתמיים, במקלחת או במטבח או אפילו כשאני שכבת על איזה חוף ובוהה באוויר אני חושבת. איך נוצרים עננים, או למה יש אדים במקלחת או למה אינני יכולה להישיר מבט אל השמש. 

ואני מבינה ברגעים האלו שאף פעם לא אדע מספיק, רק די, אבל לפחות נולדתי לשאול.