נפגשתי עם חברה אתמול, אספתי אותה ונסענו לשתות בירה על החוף. סגר מדהים, נכון? דיברנו בפתיחות על כל מיני דברים. אני לא יודעת מה יש בה שמשדר שאפשר לדבר על הכל. אפשר להתווכח, להביע דעות. אני שמחה שהיא חזרה לחיים שלי שוב. הכרנו אי שם בגיל 13-14, כיתה ח', הייתי נוסעת לעיר שלה המון והיינו מסתובבות. היא הייתה מגיעה אלי, לעיר שלי, והיינו מסתובבות, אבל פחות. אחרי שהיא הכירה לי את הראשון שלי, אז התחלתי לבוא לעיר שלה בשבילו ולא בשבילה והקשר דעך.
מפה לשם, 10 שנים אחרי... גיליתי שאנחנו גרות באותה העיר במרכז (נפלאות הפייסבוק) אז שלחתי הודעה. לא ידעתי למה לצפות, ניסיון לחזור לקשר עם חברות אחרות לא צלח לי עד כה. אבל היה חיבור מיידי, כאילו היינו בקשר כל ה-10 שנים האלה (11, אבל 10 נשמע יותר סולידי). אנחנו כל כך שונות, בשלבים שונים בחיים וזה מחבר. זה מעניין. יש מה לשתף ועל מה לדבר. כל אחת רוצה קצת ממה שאין לה ויש לאחרת.
אני מודה לה שהיא מוציאה אותי מהבית ופותחת דלתות לחוויות חדשות. היא אולי קצת מודה (ואולי אני סתם טופחת לעצמי על השכם) שאני מאפשרת לה יציבות ויחסי גומלין.
הזמנו אתמול ויד. ולא הגיע ויד.
הגיע חשיש.
אופס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I'm just one hell of a butler.
