פעם המשפט הזה היה סה"כ דרמה רומנטית, עכשיו זה ההסבר שלי להתקיימות המציאות. העין היא המצלמה והמוח הוא הטלויזיה. מגניב, לא?
אחרי כל כך הרבה פסיכדליקה, ואחרי שהופכים להיות אמא, יש הרגשה של הזדקנות בטרם עת, שיערות לבנות זה הביא בטוח, אז היכן הרומנטיקה?
אבל לפתע אני מתגעגעת. לריגוש כזה, ולדרמה ולקיטש, ללכת ברחוב ולהרגיש מלכת עולם רק בגלל סגריה ביד, רזון ולק שחור. איפה הימים האלה? זה היה מגניב.
עכשיו הבעיות כל כך ריאליות, הן מסתכלות עליך מחשבון המים בתיבת הדואר, או באפליקציה של בנק הפועלים, אז לאן עוד אפשר לדחוף פרפרים ובולשיט צבעוני?
החיים עוברים מהר מדי... אבל הנה, אני מתרגשת, כל כך, עכשיו, וזה כשחשבתי שהמוסיקה כבר נגמרה וחוץ מטראנס שכבר נמאס כלום לא ירגש יותר.
אז אחרי כל כך הרבה זמן מרחתי לק, אני יושבת מול הלפטופ וכאן בבלוג המטופש הזה, וזה כל כך כיף.... וזה כל כך כיף...
כמה עברתי בזמן הזה, אני כבר יכולה לכתוב ספר. כל כך הרבה יותר מלהקיא באסלה או לעשן גראס. בחיי.
ועוד חיים שלמים בפני, מעניין מה עוד נראה ונרגיש, רק לא להפוך לגוש אבן, לא להיות קקטוס מת, כי החיים ממשיכים... גם אם החשבון בנק עצוב וזה כל מה שאני חושבת.
איך זה מפחיד לדמיין איך ישבתי עם אמא שלי והייתי בטוחה שאנחנו בסוף עולם, וזה כל כך מפחיד להזכר בזה, אבל זה כנראה חלק ממה שחיזק אותי בחזרה. ועכשיו אני ממש על הדרך. על קרקע יציבה, בזכות ילד האדמה שלי. בלי צורך לברוח למסעות הזויים בציד חייזרים. זה היה כל כך מטורף, ואיזה מן הורים אנחנו כשהיינו כאלה? אבל היינו חוזרים הביתה לתינוק רגוע ויפהפה, כשהוא כולו פרקטלים, אבל הוא תמיד היה הדבר הכי יפה בכל הטריפים האלה והכי רגוע. והסיבה להגיע הביתה בשלום. כי הוא זה הכל. הוא הסאנשיין שלי, והנה הוא ישן וכאילו נחתי מכל זה אבל גם פה אני נזכרת רק בו...
מכל זה למדתי שהאהבה הזו היא הכי חשובה. וזה מה שאני אתן לעולם אחרי שאמות. לא צריכה להיות משהו גדול. אני הכי חשובה בשבילו, וזה מה שמספיק לי. באמת. מעולם לא אהבתי כך. לפני כן לא באמת ידעתי מה זה חיים או מה זו אהבה או מה זה משהו...
יש לי נערה להזכר בה ולהתגעגע אבל אני כבר כל כך הרבה אחרי.
אז הנה, אני כאן, וסוף סוף מצאתי את המקום שלי בעולם.
חפרתי בבלוג וקלטתי משפט שרשמתי, ככה סתם, ללא שום מניעים, ולו רק ידעתי אז כמה שאהיה צודקת...
|
הולך להיות לי הדבר הכי יפהפה בעולם, וזה יהיה שלי ורק שלי.
וזה לא ינפץ וישבור אותי.
ואני אהיה מאושרת כל כך.
וזין על כל הבולשיט הזה. זה יהיה אמיתי הרבה יותר וטוב הרבה יותר, כמעט מכל דבר שהיה לי אי פעם בחיים.
וזה יהיה שלי.
ואני מאושרת כל כך.
|
|
נכתב על ידי Martini , 19/3/2011 16:29
ובאמת שלא התכוונתי לכלום, אבל בערב הזה כבר השתנו לי החיים. איכשהו כנראה אי שם בתת מודע הרגשתי. נקודת התפנית בחיי.
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
