יש איזשהו קסם

אני חושבת עליו, למרות ש-L אומרת במבטא אמריקאי-בלגי, להפסיק לחשוב. הוא לא הכי יפה, הוא חמוד מינוס, הוא נחש בדמות של כבשה, הוא מזיין כל שני וחמישי מישהי אחרת, וגם יוצא בהצהרות על זה, ועוד אחרי זה טוען שאכפת לו. אני לא מאוהבת בו. באמת שלא. אי אפשר לאהוב מישהו שלא מכירים לעומק, ויודעים רק על המאפיינים הכלליים באישיותו הקלוקלת. לא יודעת.

יש בו משהו ממלא. הוא מאוד מצחיק, מאוד מקסים, משרה אווירה טובה, מביא חומרים טובים, אינטיליגנט ומקשיב, אבל דפוק. לגמרי. בכל המשמעויות.

ואני, כבר שנים שמכירה את הבחורים הלא נכונים האלה, שמטריפים את דעתי ואת השכל, שאני נפגעת מהם, והם נפגעים ממני. לפחות אני יודעת לעמוד על שלי עכשיו. לפחות אני מצליחה.

חרדת הדייטים שלי נעלמה כליל, ופינתה את מקומה לחרדה חדשה- זאת מהביצועים בעבודתי. אבל אני בסדר. הוא מרגיז אותי הבחור, מעצבן אותי ברמות על, ולא רגיש בעליל.

ובכל זאת עושה לי את זה.