יש איזשהו קסם

שנה וחצי בעצם. אולי קצת יותר. אבל דברים השתנו בחיים.

התבגרתי בהיבטים מסוימים, התיילדתי באחרים. אני כבר לא גרה בבית של ההורים, אני מאורסת לבחור מדהים, שאינו האהבה הענקית שלי, אבל הוא האהבה שהכי מספקת אותי. הוא נפלא אליי, אני מצליחה להיות נפלאה אליו.

הכספים שלי נופלים בכל חודש, ואני מתלבטת רבות אם לפתוח בהליך של פשיטת רגל, ולעצור את השטף של אי הכלכלנות הבריאה בחיים שלי. כמו כולם, אני צופה בעונה החדשה של "האח הגדול", אני משתדלת להיות בקשר אינטרנטי עם מתמודד מהעונה הקודמת שעונה לי על שאלות, ואני גם אחרי מחסום כתיבה.

אני לוקחת סרוקסט כבר שבע שנים. התגברתי על אהבה ענקית אחת, ואינני רוצה אהבות ענקיות. גם לא ארצה. גיליתי שאין בהן מאום מלבד זה שהן ענקיות. השתניתי מאוד. אני חושבת.

יש לי שני חתלתולים ג'ינג'ים, ואני אחרי התגברות קשה על המוות של משי, שנפטרה לפני שנתיים בשיבה טובה, אך עם גידול. אני עדיין מתגעגעת אליה.

אני שמחה שחזרתי לכתוב כאן.

התגעגעתי.