Lolwut
|
כינוי:
Shouri Sama
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2010
התקפי חרדה.
זה מתחיל בתחושה הלא נעימה אי שם בבטן-חזה.
אחר כך זה כבר מתעצם. התחושה גוברת עם כל נשימה. קשה לנשום עמוק.
קשה לנשום.
אחר כל הדפיקות לב המהירות. הלחץ דם עולה, הגוף מרגיש חלש ומטושטש.
הרעד הבלתי נשלט בידיים מגיע. הראייה נהיית מטושטשת.
אני רוצה להרגע... להרגע... אבל המחשבות מציפות אותי. אני רוצה להצטנף אי שם בעולם משלי, אבל המחשבות מציפות.
החולשה גוברת. הרעד לא נפסק. הבכי מתחיל. אני תופסת בחולצה באזור הלב, אבל הכאב לא הולך.
יש ויש. לפעמים איבדתי הכרה. לפעמים לא.
העניין הוא שהתקפי חרדה זה לא סתם.
הם היו לפני הצבא, אבל לא היה לי רעד או איבוד הכרה.
הייתי במשטרה הצבאית, שם ההתקפים החמירו כל כך שהורידו לי פרופיל על זה ויצאתי משם.
עכשיו הדחיפות פחתה, אבל הם עדיין שם. כל יום. אני לא מתעלפת או רועדת, אבל התחושה שם. ההרגשה ההיא, מן התרגשות וכאב יחד.
בהתקפי חרדה צריך לטפל.
אני רק צריכה לזכור את זה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
