היום היה בסדר. לא נורא במיוחד. רוב היום, לפחות.
קצת לפני 14:20 אמרתי ל"חבריי ליחידה" שאני צריכה ללכת בשתיים ועשרים, כי יש לי רכבת. אנחנו בקרה, שאסור להשאיר אותה לבד. הם עלו למעלה לנקות, ואמרו "10 דקות חוזרים". טוב, 9 דקות עברו ואני קוראת להם. והם מה? מסרבים לרדת.
יש לי פאקינג רכבת. אני גרה שעתיים נסיעה, והם אולי רבע שעה, בלחץ. אני על סף דמעות ולהם בכלל לא אכפת.
זונות. זונות בני זונות. הם רוצים שאני אשתנה, והם נשארים? פחחחח. זיןןןן. זין גדול ומכוער.
אני לא רוצה שככה יעבור לי השירות. וס' חושבת את עצמה מפקדת. פחחח. משק"ית עאלק.
אין לי כוח.
אני שוב שוקעת בדיכאון.
הצילו.