אני בטוחה שרובכם לא מכירים אותי, אבל חלקכם בטוח
מכירים ילדים כמוני. אלה הילדים מהכיתה שלכם, שלא מקובלים, אבל גם לא רוצים להיות,
יש להם רק כמה חברים מאוד טובים, וטוב להם ככה, הם שקטים ותמיד נמצאים בצללים, אבל
הנשמה שלהם מתה לפרוץ החוצה. וככה אני. אני בטוחה שמאוד תופתעו לשמוע שגם הילדים
האלה וגם אני ממש כמו כולם. אוהבים את אותם השירים שממלאים את המצעדים, צופים
באותן תוכניות טלוויזיה, ואוהבים את אותם תחביבים. ובכל זאת, מסיבה שאני לא מבינה
אותה, ברוב הפעמים מדביקים להם את אותה התווית, "חנון". ולמה? למה זה
צריך להיות ככה שמי שלא מקובל חנון? למה כולם צריכים להיות מקובלים?
כמו שכנראה כבר הבנתם, אין לי הרבה חברות, יש לי
בסביבות ה-7 חברות טובות, וזהו. אני לא מקובלת, אני לא מנסה להיות מקובלת, ובעיקר,
אני לא רוצה להיות מקובלת. להפך, אני מתרחקת ממקובלים. אבל "חננה" או "חנונית"
אני ממש לא. הממוצע שלי בין 70 ל-80, ובדרך כלל אני יושבת שתי דקות מול מחברת 2
דקות ועוזבת אותה. אז מה אם אני שוב אבוא בלי שיעורים? לא כזה אכפת לי. אני לא
באמת יודעת מה הכיתה שלי חושבת עלי, וגם לא כזה מפריע לי. אבל מסיבה לא ברורה
המחנכת שלי מאוד אוהבת אותי. אני מנסה להבין ושוברת על זה את הראש אבל אין לי
מושג. אולי בגלל שמתחילת שנה שעברה, מתחילת החטיבה, החברה הכי טובה שלי היא הילדה
הכי חכמה בכיתה. לה כן קוראים "חנונית" והיא יודעת שקוראים לה ככה אבל
זה לא משנה לה כי אותה תמיד לימדו להשקיע בלימודים ושלקבל ציונים טובים זה הכי
חשוב. בזמן האחרון אני חושבת למה נהייתי חברה שלה. כנראה בגלל שהיא גם משוגעת כזאת כמוני. אבל לא מזמן
התחלתי לשים לב שהיא די יהירה ומאוד אוהבת לדבר על עצמה, ובעיקר למה היא מוזרה. זה
די עצבן אותי כי אני לא כל כך יהירה ואני אהיה מוכנה להקריב את עצמי למען החברות
שלי, ואם חברות שלי לא חושבות כמוני בנוגע לחברות שלנו קשה לי להישאר חברה שלהן,
מאוד. בגלל זה כבר היו לי כמה ריבים ממש גדולים עם כמה בנות, והשלמתי עם כולן. אז נשבעתי
לעצמי שאיתה זה לא יקרה. לא משנה מה, אני לא עושה את זה שוב. זה פוגע כל כך, לא בי
אלא במי שמנתקים איתו את הקשר. לא הייתי רוצה שיעשו לי את זה אז באיזו זכות אני
עושה את זה לאחרים?
טוב, אז זאת אני, נעים להכיר :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
