אני כבר לא מצליחה להתמודד עם המצב שאליו הגעתי, והפחד משתק אותי, ואין לי לאן לברוח. אסור לי להוציא את התיסוכל והלחץ בספורט, במקום זה אני צריכה להתמודד עם כל, לשמור בבטן, לחייך, להראות שמחה ולשתוק.
רציתי מישהו, אבל אל באמת..רציתי שהוא ירצה אותי, רציתי להרגיש בעלת ערך, שוב. וקיבלתי את מבוקשי, ועדיין, זה מרגיש כל כך לא נכון.. אני מרגישה כל כך רע , ולא יודעת איך לצאת מזה. שלא לדבר על זה שלטיול השנתי אני כנראה לא אצא, כי ירדתי, עוד.. ואיכשהו השנאה חוזרת ולא מרפה. ואני כבר לא יודעת איך לעכל או להתמודד. והדמעות כל הזמן עולות, כי רק ככה כל הכאב משתחרר..
אם היו לי נטיות אובדניות, כנראה שכבר הייתי פוגעת בעצמי. אבל אני לא רוצה להחמיר את המצב, למרות שאני מרגישה שמרגע לרגע הכוחות,המוטיבציה וההיגיון עוזבים אותי. ושוב, אני מאבדת שליטה על כל המצב, אז אני מחליטה לשלוט במשקל. וזה לא עוזר, והמצב ממשיך להיות יותר גרוע. והלבד הזה... כאילו שכל האנשים נעלמו. וגם אלה שפה, לא מבינים, ולדבר איתם זה פשוט לא עוזר.
ובא לי רק שזה יעבור, בא לי שזה ייגמר כבר
כי אם זה ימשיך ככה
אני אאבד את עצמי, את השפיות המעטה שלי.
ומי אני בלעדיי ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NOT THIN