הקאתי היום אחרי פאקינג 3 חודשים.
ההורים שלי מאוכזבים ממני ברמות מטורפות. ברמה של ייאוש מטורף כזה שהם רוצים לאשפז אותי בשלוותה.ולמרות שהפסיכולוגית שלי אמרה שאולי זה מה שאני צריכה, הסיבה העיקרית שאני מפחדת מלהגיע לשם זה כי ההורים שלי לא מפסיקים לגרום לי לחשוב שזה סוף העולם, שזה פשוט המוות הרישמי שלי. וגם חברה טובה אמרה לי את מה שהפסיכולוגית אמרה,אלב אני נוטה להאמין שהפסיכולוגית יודעת על זה יותר ומביהנ בזזה יותר מן הסתם.
ואני מרגישה כמו פרה כושלת. אני לא מפסיקה לאכזב את ההורים שלי.
הם מאוכזבים שלמרות שאני חכמה אני הורסת 3 חודשים של עבודה.
שאני לא עומדת בהבטחות שלי לעצמי.
במקום לנסות לעזור לי להתגבר ולהמשיך הלאה,הם גורמים לי להרגיש כאילו חרצתי לעצמי גזר דין מוות.
הם גורמים לי להרגי שאני לא מספיק טובה.
שאני לא מה שהם רצו.
שאולי אני מה שתמיד חשתבי שאני-טעות, ועוד טעות יקרה. הרי ילדה שנולדה בהפרש גדול מאוד מהאחים שלה,ואחריה לא נולדו ילדים אחרים, היא כנראה לא משהו מתוכנן,הלא כן?
בא לי להעלם.
נמאס לי להיות פה.
אני רק מאכזבת אותם, ואני בולסת כבר שבועים כמו פרה כי הים קבלתי מחזור.
ואני נלחמת לבד, כל כך לבד.
זה הגיע לצב שבחזרה גנרלית למופע סוף שנה פשוט יצאתי לרוץ כמה דקות יחפה בטייטס ובגד גוף.לא מסוגלת להתמודד עם המחשבות,לא מסוגלת להתמודד עם עצמי. לא מסוגלת הלתמודד עם זה שאני פשוט אכזבה להורים שלי,שאני טיפשה כמו לא יודעת מה, ושאני כנראה נכשלת בחצי מהקצועות כי לא הגשתי עבודות. לא יכולה להתמודד עם ההיפראקטביות וההפרעות קשב שנהיו לי מההפרעות אכילה, וגם סוג של הפרעות שינה, שחוץ ממני ההורים שלי ממש אבל ממש לא טורחים להכיר בהן.הם מעדיפים להגיד שאני בסדר, שאין לי כלום.
אני לא שונאת אותם, והם לא אנשים רעים כמו שהם מצטיירים לפי מילותיי.
זה רק שאני מוציאה את הרע מהם, כי אני פשוט אכזבה, כישלון.
גועל נפש של בנאדם.
איכס,מה נהיה ממני?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NOT THIN