עזרה לנזקקים היא בעייתית
משום שמציבה עימות בין ההגיון לרגש:
מצד אחד אנשים נראים נואשים לאמצעי
מחיה, ומצד שני
החשש שמא הם באמת טפילים.
בתור בעל ניסיון בעזרה
לנזקקים אני מציע בזאת אמצעים להבחנה בין
הרוצים להשתקם לבין נצלנים:
|
|
ניזקקים
|
טפילים
|
|
עזרה מיידית
|
זוכרים את מי שמקדם אותם
|
מזלזלים בעזרה שניתנת להם כאילו
תמיד תהיה, וברגע
שנפסקת מסיבה כלשהי:
מזדרזים לצרוח בהיסטריה "עכשיו
אין” כאילו מעולם לא עזרו להם כלל
|
|
מדברים על מישהוא מוצלח,
שעושה משהו שרוצים ללמוד לעשותו;
ומנסים להבין עזרה בנושא
|
אומרים להם *בדיוק
מושלם* את מה
שהם רוצים לשמוע,
או שמנצחים בהתנצחות "מי
יותר אוטיסט?”
/
מתבכיינת שמפסיקה לדמוע רק
כשמאשרים לה את רצונה,
ועד אז יכולה למלא לבדה את הכינרת
ללא קשר לשעות שינה
|
|
קבלת עזרה
|
ניגשים למשרד הרווחה
|
דורשים לקבל את התוצאה הסופית
במיידי בתור צעד ראשון
|
|
תרומות
|
שמחים על שיעורי קריאה,
ספרי לימוד,
שיפוץ ביתם ובגדים
|
מוכנים לקבל רק אוכל,
כסף מזומן ומכשירי חשמל
|
|
קו מחשבה
|
"החיים
קשים" (מודעים
למצבם / לפחות
מנסים)
|
'עייפות
ורעב' (לא צריך
לחשוב בשביל זה)
|
|
הבנת המציאות
|
רוצים ללמוד כיצד לנהל את
הוצאותיהם
|
הולכים עם הראש בקיר עד אשר
הופכים להומלסים.
משהופכים להומלסים: מזדרזים להתרגל למצבם החדש כאילו מעולם לא הייתה להם קורת גג.
|
|
עשיית טעויות
|
מוכנים לנסות דרכי התנהגות
שונות
|
כווווולם אשמים להם חוץ מהם
|
|
יצירה
|
עובדים במפעל
|
נתמכי סעד למרות שיכולים לעבוד
|
|
קשר עם הסביבה
|
לומדים מהחברים שלהם
|
*דורשים*
שיעשו בשבילם /
יביאו להם /
יגידו להם כל דבר הכי קטן או ש אוסרים
על עצמם להבין לבד
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
