חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

יהיר

הביוב שלי

פירסום אישי / איך מבטיח מצביעים רבים?

מרופד היטב ביח"צנות אגרסיבית /
שטיפות מוח אינסופיות במיקומים מרכזיים

מופיע הכי הרבה פעמים בטלוויזיה /
מסדר למאסה קריטית של הומלסים-באזרחות להיות אחראית על הקידום של עצמם: אם לא יצביעו לו, פוליטיקאי אחר עלול להחליפם באנשיו

קהל בוחריהם מצביע למי שאומרים לו רק כי אומרים לו: אחד בסכנת שיכחה והאחר בסכנת איבוד הלעשות

יום הבחירות עוד רחוק באופק

טורח להזכיר את קיומו לציבור לפחות פעם בשבוע

אין קשר בין ציבור לקולות / שוכח מהם לחלוטין

מתי נזכר בבוחריו הלא-מקושרים?

(משך הזיכרון לטווח ארוך של מצביעיו)

שנתיים לפני יום הבחירות

חצי שנה לפני יום הבחירות

תעמולה אישית מפיו

מסקר את המצב ללא הבעת דעה אישית עליו - סומך על הפרשנות האגואיסטית של קהל היעד שתעשה את העבודה.
למשל: 'מטילים עליכם מיסים רבים'. העם חושב שגם יהיר חושב שזה לא בסדר, למרות שיהיר עצמו לא התנגד לכך במפורש

אומר לעם בדיוק מושלם את מה שרוצה לשמוע עכשיו, רק כי זה מה שהוא רוצה לשמוע, ללא כל קשר לרצונו / יכולתו לקיים

ההבדל: מצביעי הביוב שלי דורשים הזרקת המסקנה הסופית ישירות למוח (לעשות מייד ללא חשיבה), בעוד שמצביעי יהיר מסוגלים לחשוב צעד אחד קדימה (גם אם שגוי לחלוטין)

מענה מצידו לפניות יחידים לא-מקושרים

למרות שמזמין  את הציבור לפנות אליו; בפועל מנפנפים מטעמו שולחים מענה ללא תוכן: 'קיבלנו את מכתבך, אנחנו מצליחים להוכיח שגם קראנו אותו, אבל לא בא לנו לעזור לך'

מוריד לדרגה הנמוכה ביותר והיא ממסמסת את העניין. אם עונה התשובה כללית ואוטומטית: 'פנייתך הועברה לדרגה שתחתיי והיא תשיבך ישירות' / 'קיבלנו את פנייתך ונודיע לך על מועד ביצועה'

מי שרוצה שהשילטון גם יפעל עבורו בשטח עם תוצאות אישיות מדידות: הוא המיעוט שלא שייך לכלל העם

כשהעם דורש תשובה

(המון לא-מקושרים מתאגדים להפגנה ענקית)

מעפעף להם איך הם היחידים שמרוויחים מזה שהאופי שלהם הוא להפסיד

נותן את ההרגשה ש הולך לדבר בהכרזות   על  להתכוון לעשות,

לרבות ע"י הוספת תקיפות לקולו

מיבחן התוצאה: העם מסתפק בלקבל את ההרגשה הטובה שב*עצם* קבלת הצומי