חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

"החברה הישראלית דפוקה" זאת פרשנות אגואיסטית שלכם. בפועל היא קיימת עבור החונטה הפולנית ששידרגה את עצמה מ'הישוב העיברי' ל"מדינת מפאי".

מאבחני העליה רומזים לציונים בחו"ל להצביע רק למיפלגה של בן גוריון כי "האשכנזים הקימו ת'מדינה", ומי שלא מבין ת'רמז *פשוט* לא מועלה: כיהודים בחו"ל, בכל פעם שהייתם מנסים להיתקבל לעליה היו מדקלמים לכם ש'כרגע המיכסות מלאות', ואף-פעם לא הייתם 'מתאימים'. מכאן התיסכול "מדוע המדינה ליהודים מעדיפה רק את השכנים המפגרים שלך ולא אותך? הרי לפי הפרשנות האגואיסטית שלך אמורים לבנות מדינה לכולם, ולא רק ל 'חונטת פסיכופתים' שמיתחשבת אך ורק בעצם הישארותה בשילטון...".

החונטה הפולנית מאשרת לעליה אך ורק את הנואשים לדיקטטורה - העדיפות היא רק לנישארים במצב הישרדות המונע היתבגרות בראש. ככל שרמת העצמאות לה הציונים מסוגלים נמוכה יותר, כך הסיכויים גדלים שיכללו במיכסת עליה.

ישנן שבע רמות של עצמאות:

א. האופי שנקבע בגיל 5 כרונולוגית ומקצין כל החיים: "מיסגרת כללית" שמכילה את האקלים ההיתנהגותי.

ב. בגיל 7 בראש הילד מפסיק עם השטויות הילדותיות: הופך מסתם יונק, לקוף.

ג. בגיל 9 בראש הילד מגלה על עצמו שהוא קיים: *פיתאום* הוא מסוגל להגיד "לא". שיקול הדעת לפי כל מיקרה בניפרד.

ד. בגיל 12 בראש: הילד הגדול שואל את עצמו מרצונו "למה זה קרה לי?". ללא קשר למסוגלות ליישם את התשובות.

ה. בגיל 14 בראש: המיתבגר מסוגל להוביל את עצמו בעצמו: הוא מפטר את המקובלים. הופך מ 'עוד קוף' ל- דמוי-אדם.

ו. בגיל 16 בראש: הנער מסוגל להסביר במילותיו "אני צודק כי".

ז. בגיל 17 בראש: המבוגר מיישם מרצונו לקח לפעם הבאה כתוצאה מחוויה של אחר - הסבר בילבד ללא פקודה או איום (היתפתחות סופר-אגו).

החונטה הפולנית שומרת על שילטונה באמצעות יבוא מצביעים שניתקעו לפני חמש בראש: 'עושים' כרובוט את מה שאומרים להם רק כי אומרים להם, כמו שוטר חדל-אישים ששיא מסוגלותו הוא מילוי טפסים.

ה-אוייב של החונטה הפולנית הוא גיל 12 בראש ומעלה: ברגע שהאדם שואל את עצמו שאלות על הברור מאליו, במקום קודם כל לציית מייד לראשון שאומר לו 'לעשות'; זה עושה להם כאב ראש. אז שפוטיהם מעפעפים לציוני למה זה פשוט לא יעבוד ליכלול אותו במיכסת העליה, לרבות אי-אישור אזרחות ישראלית (ברור מאליו שעליתה רק כדי להצביע מפאי, או שאין לך מה להיות ציוני).

הסעיפים המסויימים מאוד שמגדירים בפירוט את ההתנהגות הכנועה שמבטיחה את המשך שילטון מפאי:

1. מונעים רק ע"י פחד.

הם עושים קודם כי הם מפחדים.

ביטוי במציאות: ילדם חייב להיתאשפז כדי שיקבלו ריגוש שיניע אותם לפעולה: להישאר ליד מיטתו כי מפחדים לאבדו. בשניה שהילד מבריא: הם שוב מיתעלמים ממנו כאילו לא גסס עד לפני רגע - יקברו את עצמם בעבודה כי "בריא" לא _ריגוש אותם עד כדי הנעה לפעולה.

1ב. _ריגוש פחד מוות ממיה גידו.
לא משנה שילדך בסכנת חיים, מה שמשנה זה שהשכנים לא יידעו.

ביטוי במציאות: מכר נותן את ההרגשה ש חייו תמיד מושלמים עד כדי שיעמום. לדוגמא בעייתו האיומה והנוראה ביותר של מלך המקובלים: "חוסר הבנה שיטחי וחד-פעמי עם החבר הכי טוב מאז הגן".

1ב1. מפחד שיגידו עליו שהוא לא יודע.

הדרך היחידה בה מרשה לעצמו להבין: 'מוסמכים' ממנו מזריקים לו את המסקנה הסופית ישר למוח.

2. ילדותי בשיכלו עד כדי ילד ממש.

"מפגרים נורמאלים" *ניראים* שפויים ו*ניראים* בסדר, ורק לאחר תקופת הכרות של מספר שבועות: פיתאום מיתגלה ש"בואנה הוא דפוק לגמרי!".

ביטוי במציאות: קטנוניות כגון היתמקדות בתפל.

דוגמא: עובדים שתקועים באותו תפקיד מעל עשר שנים, וביחוד כל צבא הקבע: חרטטן / שקרן / מדבר על הפנטזיות שלו כאילו הן עובדות בשטח, תוך כדי היתעלמות קבועה ובולטת מהעובדה שכרגע ממש הוא כלומניק.

. בוס שדורש ליקוקים בילבד, עמיתים שמקומם בכלא.

3. תמיד כולם אשמים לו חוץ ממנו.

הוא היחיד שלזכותו בלבד כל ההצלחות, ולחובת כל השאר כל כישלונותיו.

ביטוי במציאות: "הממשלה הקודמת" / "זה בכלל לא קשור בין לקחת הלוואה ללהחזיר אותה, כי זה לא בדיוק אותה מילה" / "להצלחה אבות רבים והכישלון יתום".

. צרת חינוך שחותמת את שמה על מהפכת פקידיה, ללא כל קרדיט עבורם.

4. מסוגל רק "לעשות".

*בסופו של דבר* לא ישלים 12 שנות לימוד: מצביע למה שאומרים לו רק כי אומרים לו, ולעולם לא יהיה חכם מספיק כדי לערער את השילטון הפולני בארץ ישראל.

ביטוי במציאות: רוב האוכלוסיה הינם מלך המקובלים ביסודי כל חייו, וגם מלך המבריזים בחטיבה עד-כדי נישאר כיתה, וגם כל הנושר לפני י"ב. המסיימים תיכון הם המיעוט שנישאר מיחוץ לכנסת!

. העדפה לתיקשורת חד-כיוונית: טלוויזיה / קבלת פקודות. העם דורש שאחרים יקבעו עבורו את כל התוכן לו נחשף, לרבות אופן הצגתו.

4א. בעל הפרעת נורמאליות / חסר מסוגלות לדימיון / חדל אישים.

קודם כל מיזדרז להיתרגל לבעיה כאילו תמיד הייתה, וגם מוכן למות כדי למחזר את המוכר מאתמול ויהי מה רק כי מכיר את זה מאתמול.

ביטוי במציאות: ראש הממשלה טס עם העולים באותו מטוס וגם לוחץ לכולם ידיים לפני הנחיתה - מביא בזדון רק את מי שישמרו אמונים כל חייהם לפוליטיקאי הישראלי הראשון שהם ראו אי-פעם, רק כי הוא הראשון שהם ראו אי-פעם.

. *נואש* לעבודה. אחרים מסדרים לו מיסגרת בה הוא ממחזר את שיגרת האתמול, או ש הוא בוכה למה זה פשוט לא יעבוד להיות עצמאי.

  'עצמאי' מסדר לעצמו מקום עבודה: ביום הראשון לתיפעול העסק, וללא כל קשר לדרישות: הוא עושה את מה שהוא מכיר מתפקידו השכיר רק כי זה מה שהוא מכיר, והחל מהיום השני הוא ממחזר את האתמול רק כי זה היה אתמול. כשההוצאות חונקות הוא מיתפלא על עצם קיומן כי הוא רוצה רק 'לעשות'; "אז מה קשור עכשיו לשלם?", ומצפה להיתפרנס מההלוואות שלא יכול להחזיר, במקום ממכירת הסחורה ("הלוואה לתיפעול שוטף").

אם הוא חושב שהוא חכם: מיתמקד בעצם מכירת הפירסומות כאשר "לקוחות" זה סעיף מעצבן בטופס. "להפסיד בכל מיקרה" לא מבלבלו.

    מעולם לא קיבל החלטה ניהולית, וכמובן שכולם אשמים לו בזה שאם לא יסדרו לו להיות אחראי על הקידום של עצמו: יוכל להיות רק הומלס.

5. עדיפות רק למי שאני מכיר באופן אישי כל חיי,

והיתעלמות מוחלטת מכל מי שלא מוותר על אישיותו עבורי, לרבות אם בן מישפחה מדרגה רישונה.

ביטוי במציאות: הפוליטיקאים אחראיים רק על החברים שלהם (וקצת על הספונסרים). לכן "הצינורות המקובלים" עושים טובה בעצם ההכרה בקיומך. 

זה מצחיק כי ברור מאליו שמפאייניק צריך רק 'לעשות', או לבחור מתוך בחירה להישאר בעולם השלישי ממנו הובא.

6. כתבות על ניזקקים / עניים / רעבים (ביטחון תזונתי).

כדי להצליח להוכיח שהובאו לישראל בכוונה *אך ורק* קודם כי הם קהל היעד שמצביע מפאי; אני goldy10 מציע בזאת את הבדיקה הדו-שלבית הבאה:

6א. כמה אחוזים מכלל העניים היום: ניכללו במישרין במיכסת עליה כלשהי, גם אם לא היו עניים בעת העליה? (גם אם בתור תינוקות).

6ב. כמה אחוזים מהעניים היום טוענים: "רק X או שאין למי להצביע"? - כמה מהם מצביעים למיפלגה מסויימת אחת בילבד(!), או ש אינם מצביעים כלל?

  אם רוב העולים הם עניים או הופכים לעניים, וגם שומרים אמונים למיפלגה מסויימת אחת בילבד או לא מצביעים בכלל,

>>> הרי שנוכחותם כאן היא בזדון מטעם מפאי!! (לרבות כשדורשים שטיפת מוח היסטרית כדי להצביע למה שאומרים להם).
העולים כן נהנים להיות רעבים => הישרדות => פחד => הנעה לפעולה => עצם ההרגשה הטובה מהכרזת הפוליטיקאי שהקים ת'מדינה. לא משנה שהם 'חסרי ביטחון תזונתי'; מה שמשנה בשבילם זה שעכשיו הפוליטיקאי שמופיע הכי הרבה פעמים בטמבלוויזיה; אומר להם במדוייק את מה שהם רוצים לשמוע רק כי זה מה שהם רוצים לשמוע: פותרים את הבעיה *בעצם ההכרזה* על הפיתרון. שינוי *ממשי* של המציאות יניא אותם מלהצביע, כי זה משנה את המוכר מאתמול. "סובלים" זו פרשנות אגואיסטית.

ביטוי במציאות: "הצביעו לנו כדי שנוכל ליפתור את הבעיה", על-אף היותם מיפלגת השילטון שגם מס' 1 בגודלה. בזאת אין כל הבדל בין תושבי המרכז שאוהבים ליקבור את עצמם בעבודה כדי לשלם מיסים, לבין תושבי שדרות/ק"ש שאוהבים לפחד מהטילים כדי להישאר במיקלטים.