פואמות למגירה:)

היי לכולם..

בזמן האחרון, בעיקר מאז שהתחלתי לכתוב, אני חושבת הרבה על מה שאנחנו עושים בחיינו.

כל העולם שלנו מתוסבך מכף רגל ועד ראש.

הממשלה לא מצליחה לספק לאזרחים את רצונותיהם מספיק מהר או כמו שצריך ובתגובה אנחנו מוחים ועושים חרם.

כמו בכיתה ט' שביטלו לשכבה שלי מסיבה שאירגנו ובתגובה לא נכנסנו לשיעור, עד שהנהלת בית הספר השתכנעה והחזירה לנו את המסיבה.

בחוץ לארץ הייתה אישה שהייתה קצת שונה ויצא לה לשבת באוטובוס עם הילדים הכי מגעילים בעולם,שקראו לה בשמות וקיללו אותה סתם כי היא הייתה שונה מהם..

וכל המציתים האלו שפוגעים לנו בארץ..אומרים שאלה פלסטינים או משהו כזה..

ושאני חושבת על זה עכשיו, זה מזכיר לי את משפט שלמה מהתנ"ך. הערבים הם אמא אחת, ואנחנו היהודים האמא השניה.

רק שבמקום לוותר על חלוקת הילד שלנו כדי שיחיה, אנחנו חונקים אותו, כולנו. שתי האימהות של הילד שנקרא ישראל.או פלשתין..איך שתרצו..

אני פשוט חושבת שאם היינו מצליחים לשמור על דו קיום ולחיות כחברה מאוחדת, ערבים ויהודים כאחד..הילד שלנו יזכה לגדול.ולצמוח. ולהשיג חברים:)

זה נשמע קצת הזוי, אני לא אמא.

אבל אני באמת מאמינה שאם נפסיק לקרוע את הארץ שלנו ונגדל בה ביחד, נצליח להגשים חזון מאוד גדול.

כל אדם בעולם מיוחד. אבל, כולנו בלי יוצא מן הכלל,זן אחד:)

אני קצת פילוסופית פה ושם..:)

לילה טוב אנשים.:)