פואמות למגירה:)

יום אחד עמדתי מול המראה,

הסתכלתי וראיתי אישה מדהימה.

אישה שעבר עליה הרבה בחיים,

אישה בעלת חיוך מקסים.

אישה אופטימית שמסתכלת על חצי הכוס המלאה,

אישה פשוט נפלאה.

אך ברגע בו הסטתי מבט וחזרתי למראה,

אותה אישה נפלאה- פשוט נעלמה.

במקומה ראיתי אותי, עם כל התכונות השליליות.

ראיתי את היותי מלאה ואת הקמטים בעיניים,

והקשרים בשיער והחיוך עם השיניים הצהובות מעט.

באותו רגע הבנתי, שזכיתי לראות את עצמי כמו הסביבה שלי.

שראיתי את השלמות שבי בלי הפגמים.

ממש אהבתי את מה שראיתי,

כי זכיתי לראות את היופי שבפנים.