פואמות למגירה:)

יש המון משוררים בעולם,

יש גם הרבה סופרים.

לכל אחד מהם יש קטע משלו,

משהו שרק הם עושים.

לפעמים זה קצב השיר,

לפעמים זו המנגינה.

אבל משהו שם תמיד יהיה שונה משאר המדינה.

מה שלא כולם יודעים,

אפילו לא אותם סופרים ומשוררים,

זה שבכך שהם כולם כותבים-

הם בעצם די דומים.

רובם ממש רוצים לחלוק עם העולם,

לשתף ולספר ולחלוק את סיפורם.

לעיתים הוא עצום ולפעמים אף מותח,

אבל מרתק זו מילת המפתח.

היו היה פעם,

עץ זקן וטוב,

שעבר את כל חייו

בצפייה בחברה בעולם.

הוא צפה בזמן המלחמות

והוא צפה בזמן ההסלמות.

הוא צפה בזמן השלום

והוא צפה בשמחה ובזדון.

העץ הזה צפה בכל.

העץ הזה צפה ולמד.

העץ הזה למד שהעולם כמו שהוא היום,

אינו כמו שהיה אז.

ואז הוא הבין, בצער ובקינה.

שבזמן שהוא צפה, העולם השתנה.

העולם הפך לו למקום זר וכואב.

העולם פשוט שבר לו את הלב.

והעץ החכם שייזכר לעולם,

הלך לישון ונעלם.

אהבה היא עצם העניין,

אהבה היא כל הסיפור.

אהבה היא הכל בעולם,

אהבה היא אני ואתה וכולם.

אהבה היא רגעי האושר,

אהבה היא רגעי הפחד.

אהבה היא הישארות תמידית ביחד.

אהבה באה בזוגות

ולעיתים אף ביחידים.

אהבה מגיעה לכל העולם

וגם לכל הילדים.

אהבה היא מרפאה קסומה

שמצליחה להעביר את הכאב.

אהבה היא סכין חדה

כשמשתמשים בה באופן כואב.

אהבה היא החיים עצמם בכל מובן ודופי,

אהבה היא מילה פשוטה שמבטאת יופי.