|
קטעים בקטגוריה: ,.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
תחיית המתים של האהבה. בנמל התעופה של איסטנבול קשה למצוא וייפיי.
הטיסה שלי מלטביה לאיסטנבול נחתה קצת לפני שראש השנה יצא. כל הדרך לשם רק רציתי לספר לך על כל מה שעברתי בשלושה הימים האלה בלעדייך כאשר אתה היית עסוק בלהגן על המדינה ואני נפשתי לי בין יערות ואגמים. רציתי לספר לך על כמה שהאחיין שלי שובב ועל המקומות האלה שנראים כמו גן עדן בהם ביקרנו, ויותר מהכל רציתי שתדע כמה שאני מתגעגעת אלייך.
בנמל התעופה של איסטנבול קשה למצוא וייפיי, אבל היו לי את הסודות שלי ואת המקום הקטן שגיליתי רק לפני שבוע כשהייתי שם בפעם הראשונה וזאת אך ורק בשביל להודיע לך שאני בחיים ושנחתתי בשלום. ספרתי את הדקות עד צאת ראש השנה, בדקתי בכל אתר ושאלתי בוואטספ כל בנאדם שחשבתי שיש לו טיפת מושג. חיכיתי וחיכיתי. כשנחתתי כבר בארץ גיליתי שהיית בשמירה ושלא יכולת לדבר באותו הזמן, אבל באותו הרגע לשמוע אותך ואת הקול שלך היה שווה את כל ההמתנה.
4 חודשים לאחר שהקשר בינינו נחתך שלחת לי הודעה. הלב שלי איים להתפרץ החוצה כשראיתי את השם שלך והתמונה הקטנה בצד המסך. הבטן שלי התהפכה ורכבת הרים של רגשות עברה לי בכל הגוף. רציתי להקיא. לא יכולתי לעצור את הדמעות, אפילו עכשיו אני לא מצליחה. השניה הזאת לקחה אותי 4 חודשים אחורה וצליל הקול שלך בהודעות הקוליות ריסק לי את הלב. אולי קברתי אותך כזכרון בפינות החשוכות במוח שלי אבל לא עבר יום מאז ההודעה האחרונה שלך שלא חשבתי עלייך, שלא רציתי לספר לך מה עובר עליי ביום יום. אני מתגעגעת אלייך יותר ממה שאני מסוגלת ורוצה. אני רק רוצה שנחזור להיות מה שהיינו קודם, לרגעים שבהם היינו רק אתה ואני והשעות הקטנות של הלילה כשהטלפון שלי כל כך חם מרוב דיבור, שתגיד לי עד כמה אתה רוצה אותי איתך באותו רגע ולי יפלט בטעות "אני אוהבת אותך" כמו שהיה ביום כיפור.
אולי לא מתים מאהבה, אבל בהחלט קניתי את הספר, ובכל סיפור חדש חיפשתי אותנו כדי שאולי הסוף יהיה יפה הפעם. אבל אנחנו סיפור בלי פיתרון, אהבה אבודה ונכזבת בלי שום סוף טוב.
| |
הכל צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נדון, והכל לפי רוב המעשה.
"למרות שהשתיקה הייתה תשובה מספיק טובה, והבטחתי שאני כבר לא אגיב על כלום, חשוב לי שתדע ש3 השבועות הראשונים שלנו היו אחת התקופות הכי יפות שהיו לי, לא הכרתי את עצמי ככה, כל כך קורנת מאושר ושמחה, מחייכת ללא הפסקה, ואפילו אנשים מבחוץ העידו שבחיים הם לא ראו אותי ככה. תאמין לי, כל מה שרציתי זה שזה יצליח כי איתך הכל נראה לי אחרת, ואני סתומה.. נפלתי חזק עוד מההתחלה, למרות שידעתי שבסוף אני זאת שאצא שבורת לב. בשבת חגגתי יום הולדת וכל מה שרציתי זה שהתקופה הזאת לא תיראה ככה, שכבר לא תיהיה את השתיקה הרועמת הזאת ושהכל יהיה כרגיל כמו שאמרת לי שיהיה. רציתי שלפחות תגיד לי שאתה מתגעגע אליי ולרגעים שבהם באמת היה טוב. היה לי קשה להתמודד עם החודש האחרון, תליתי יותר מדיי תקוות והתפתחו לי יותר מדיי רגשות והמעבר מקיצון אחד שבו אנחנו מדברים 24/7 ושאתה הכל לקיצון שבו יש פשוט שתיקה אחת גדולה, שבר אותי ממש כי לא ידעתי מה הגורם לזה ולא ידעתי איך להתמודד פתאום עם הצד הזה שלך, אבל עכשיו הכל בסדר, וכמו שאומרים שהכל לטובה אז אני מאמינה שגם זה.
תודה לך על הרגעים השמחים והמאושרים ועל כל מה שהיית בשבילי באותה התקופה, לימדת אותי המון בזמן הזה, וגרמת לי לרצות להיות הבחורה הכי טובה שאני יכולה להיות. אני באמת מעריכה אותך מאוד ואני יודעת שתיהיה הכי שפיץ בכל דבר שתעשה ובכל מקום שאליו תלך, ושכל בחורה אחרת באמת פשוט תזכה. "
~~~ אם ישאלו אותי אגיד שאהבתי פעמיים בחיי; יוסי שהיה האהבה הראשונה, ואבירן שהוא כנראה הפיספוס הכי גדול בחיי. זה התחיל מהר מדיי וטוב מדיי בכדי להיות אמיתי. התאהבתי בו מהרגע הראשון שבו דיברנו בטלפון, עוד לפני שבכלל ידעתי מי עומד מאחוריי הקול הזה שלו. לאט לאט השכבות התחילו להיערם, ועם כל שיחה הבנתי יותר ויותר למה אני אוהבת אותו כל כך. הוא היה מיוחד בדיוק בדרך שלו, מלא בתמימות שלא אופיינית לבני גילו ומלא בטוהר בגלל האמונה שלו, אבל היה בו את הקשיחות והגבריות מנגד, והוא שבה לי את הלב עם כל מילה ותמונה שהוא שלח לי. ראיתי אותו כפי שהוא באמת ואני נתתי לו לראות אותי ולחדור מבעד למבצר שהצבתי כדי שישמור עליי... טיפשה שכמותי. חברה טובה אמרה שה' שולח לנו מכשולים כדי ללמד אותנו שיעור מסויים, והשיעור שלו כנראה היא הבחירה בין אהבתו אליי לבין אהבתו לדת. אני ידעתי שבקרב הזה אני כבר לא אנצח, אז הפסדתי. עם המון קושי וכאב לב, ודמעות שרק הספיקו להתייבש, הרמתי את ראשי והמשכתי הלאה, בידיעה שפה כבר אין לי על מה להלחם. הרבה באו והלכו, ואף אחד לא השאיר את החותם שאבירן השאיר עליי.
| |
Call on the sunshine let it burn the pain
אני שורפת כל מה שנקלע לדרכי. אם לא מהאפשרות הראשונה אז אפילו מהשלישית או הרביעית, ואם אין לי מה לשרוף אני שורפת את הריאות. כל נשימה שאני לוקחת מרגישה כמו שפל, התחתית של התחתית הכי תחתונה ביקום. האיברים הפנימיים שלי במצוקה כאילו ניתקו להם את זרימת הדם ואין שום דבר שיביא להם חמצן בשביל לתפקד כרגיל. אני רוצה לצרוח אבל אני עושה את ההפך המוחלט, מתכנסת בעצמי וצופה בקריסת המערכות שלי בשקט. לאט לאט הכל ניתק. מילים הופכות לחסרות משמעות, משמעויות הופכות לפיקציה אחת גדולה ושום דבר הגיוני כבר לא הגיוני. תנו לי אש ואני אשרוף את עצמי, אהפוך לעפר שאליו הופכות כל הכפיות והקרטונים שאני מצליחה לשרוף. לעפר אין רגשות, עפר גם לא יכול להפגע. עפר רק מתפרק לחתיכות קטנטנות, בדיוק כמו שאני מרגישה עכשיו
| |
דפים:
|