הם מצטלמים מאוד יפה ביחד, מחייכים כאילו יצאו מפרסומת של קולגייט ומחזיקים ידיים כמו מינימום הבעל והאישה שהם בקרוב יהיו.
היא תמיד לובשת שמלה אדומה, קצרה או ארוכה, תלוי במאורע והוא מחוייט כהרגלו, בדיוק כמו שהיה מגיע אליי במשך ארבעה החודשים לפני שהוא שם טבעת עלייה. עלייה, על הילדה בת השמונה עשרה שרק סיימה תיכון ולא ראתה או חוותה דבר בחייה, ולמרות הכל תוך זמן קצר היא תהפוך לאישה, רעייה ואמא לכל דבר ודבר.
אני מנסה לחפש איזה פגם מאחוריי החיוכים המסנוורים וההפקות המטורפות ואני לא יכולה שלא לחשוב מה קורה ברגע שהחושך יורד וההפקה נגמרת, ברגעים הכי אינטימיים שבהם שמלת הערב הופכת לפיג'מה והחליפה הופכת לחולצה של ריאל מדריד ולבוקסר, והשיער כבר לא מעוצב והאיפור מרוח קלות והאם אז הוא מחייך מבפנים כמו בתמונות? האם הוא מספר לה את כל הדברים שסיפר לי כשאף אחד אחר לא ידע? האם הוא מנשק אותה באותה אהבה שהוא נישק אותי? האם הוא מחבק אותה כל כך חזק כאילו אין אף אחד אחר בעולם מלבדם? האם הוא מחזיק לה את היד בזמן הנהיגה? או שר איתה באוטו?
אין לי שום ספק שהיא תאהב אותו בכל ליבה כי היא לא יודעת אחרת וכי חוץ ממנו לא היה לא אף אחד, ובינינו, איך אפשר שלא להתאהב בו?
עוד כמה זמן ברגע שהאופורייה תגמר וההצגה בשביל המשפחה תמאס הוא יעמוד לבד מול עצמו ויחשוב, ואני בטוחה שאני אצוץ שם בזיכרון בדרך כזו או אחרת עם מילותיי ומעשיי לפניי כי ההשוואה מתבקשת ותזכר בכל פרט קטן שהרכיב אותי; האהבות, הפחדים, התקוות, החלומות ואולי אפילו תריח את הריח שלי והצחוק שלי יהדהד לך בראש, ואז תביט לעבר הצד השני של המיטה ותראה שאני לא שם ובחיים לא אהיה. האהבה שלכם היא חוזה שמושתת על כסף וראווה משפחתית. "הזוג המושלם".

עד כמה שאני מקווה שלא תצוץ יותר בחיי כי עכשיו אתה גבר כמעט נשוי אני יודעת שלא תשכח אותי בחיים ותהיה מת לשכוח.

"למרות שהשתיקה הייתה תשובה מספיק טובה, והבטחתי שאני כבר לא אגיב על כלום, חשוב לי שתדע ש3 השבועות הראשונים שלנו היו אחת התקופות הכי יפות שהיו לי, לא הכרתי את עצמי ככה, כל כך קורנת מאושר ושמחה, מחייכת ללא הפסקה, ואפילו אנשים מבחוץ העידו שבחיים הם לא ראו אותי ככה. 
תאמין לי, כל מה שרציתי זה שזה יצליח כי איתך הכל נראה לי אחרת, ואני סתומה.. נפלתי חזק עוד מההתחלה, למרות שידעתי שבסוף אני זאת שאצא שבורת לב.
בשבת חגגתי יום הולדת וכל מה שרציתי זה שהתקופה הזאת לא תיראה ככה, שכבר לא תיהיה את השתיקה הרועמת הזאת ושהכל יהיה כרגיל כמו שאמרת לי שיהיה. רציתי שלפחות תגיד לי שאתה מתגעגע אליי ולרגעים שבהם באמת היה טוב. 
היה לי קשה להתמודד עם החודש האחרון, תליתי יותר מדיי תקוות והתפתחו לי יותר מדיי רגשות והמעבר מקיצון אחד שבו אנחנו מדברים 24/7 ושאתה הכל לקיצון שבו יש פשוט שתיקה אחת גדולה, שבר אותי ממש כי לא ידעתי מה הגורם לזה ולא ידעתי איך להתמודד פתאום עם הצד הזה שלך, אבל עכשיו הכל בסדר, וכמו שאומרים שהכל לטובה אז אני מאמינה שגם זה.

תודה לך על הרגעים השמחים והמאושרים ועל כל מה שהיית בשבילי באותה התקופה, לימדת אותי המון בזמן הזה, וגרמת לי לרצות להיות הבחורה הכי טובה שאני יכולה להיות. 
אני באמת מעריכה אותך מאוד ואני יודעת שתיהיה הכי שפיץ בכל דבר שתעשה ובכל מקום שאליו תלך, ושכל בחורה אחרת באמת פשוט תזכה. "



~~~
אם ישאלו אותי אגיד שאהבתי פעמיים בחיי; יוסי שהיה האהבה הראשונה, ואבירן שהוא כנראה הפיספוס הכי גדול בחיי.
זה התחיל מהר מדיי וטוב מדיי בכדי להיות אמיתי. התאהבתי בו מהרגע הראשון שבו דיברנו בטלפון, עוד לפני שבכלל ידעתי מי עומד מאחוריי הקול הזה שלו. לאט לאט השכבות התחילו להיערם, ועם כל שיחה הבנתי יותר ויותר למה אני אוהבת אותו כל כך. הוא היה מיוחד בדיוק בדרך שלו, מלא בתמימות שלא אופיינית לבני גילו ומלא בטוהר בגלל האמונה שלו, אבל היה בו את הקשיחות והגבריות מנגד, והוא שבה לי את הלב עם כל מילה ותמונה שהוא שלח לי. ראיתי אותו כפי שהוא באמת ואני נתתי לו לראות אותי ולחדור מבעד למבצר שהצבתי כדי שישמור עליי... טיפשה שכמותי.
חברה טובה אמרה שה' שולח לנו מכשולים כדי ללמד אותנו שיעור מסויים, והשיעור שלו כנראה היא הבחירה בין אהבתו אליי לבין אהבתו לדת.
אני ידעתי שבקרב הזה אני כבר לא אנצח, אז הפסדתי. עם המון קושי וכאב לב, ודמעות שרק הספיקו להתייבש, הרמתי את ראשי והמשכתי הלאה, בידיעה שפה כבר אין לי על מה להלחם.
הרבה באו והלכו, ואף אחד לא השאיר את החותם שאבירן השאיר עליי.