לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  לילית'

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הפרק האחרון


השמש של הצהריים והקור של הבריכה רק מדגישים את כל הבירה שזורמת לך בורידים. את מגיעה בביטחון עצמי בשמים, בגד ים שחור וחיוך על השפתיים כדי שזה לא יראה שזה המקום האחרון בו את רוצה להיות. את צוחקת במוגזמות, ספק בגלל האלכוהול ספק בגלל שההוא שם, ועם כל הקושי את לא מסוגלת להוריד את העיניים ממנו. את בוחנת כל צעד שלו, כל מבט וכל חיוך שהופנו לכל אחד מהחבורה ורק לא אלייך.
השמש קצת יורדת והאלכוהול טיפה עולה וכולם שמחים ומחייכים אבל רק את פתאום שותקת, בוהה באוויר מטלטל את העצים וכל מה שאת רוצה זה בכלל להיות בבית רחוק מכולם. כל הרגשות בעולם מתנקזים לאכזבה ממנו שרק זיין את השכל שהכל בסדר ביניכם כשבעצם לא. ואת מתה לצעוק לו ולהטיח בו שהוא חתיכת חרא ושאחרי לא כל מה שעשית למענו לא מגיע לך היחס שלו. הסצנה רק מתגלגלת בראשך והמוח גועש ויש רעש בתוכך שלא נפסק עד שהגיעה הדממה וכל מה שהרגשת פשוט נדם ומאז לא הרגשת יותר כלום.
נכתב על ידי לילית' , 21/10/2018 23:48   בקטגוריות אנשים חולפים, מיקס של רגשות, מסקנות קלושות, שברים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכל צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נדון, והכל לפי רוב המעשה.


"למרות שהשתיקה הייתה תשובה מספיק טובה, והבטחתי שאני כבר לא אגיב על כלום, חשוב לי שתדע ש3 השבועות הראשונים שלנו היו אחת התקופות הכי יפות שהיו לי, לא הכרתי את עצמי ככה, כל כך קורנת מאושר ושמחה, מחייכת ללא הפסקה, ואפילו אנשים מבחוץ העידו שבחיים הם לא ראו אותי ככה. 
תאמין לי, כל מה שרציתי זה שזה יצליח כי איתך הכל נראה לי אחרת, ואני סתומה.. נפלתי חזק עוד מההתחלה, למרות שידעתי שבסוף אני זאת שאצא שבורת לב.
בשבת חגגתי יום הולדת וכל מה שרציתי זה שהתקופה הזאת לא תיראה ככה, שכבר לא תיהיה את השתיקה הרועמת הזאת ושהכל יהיה כרגיל כמו שאמרת לי שיהיה. רציתי שלפחות תגיד לי שאתה מתגעגע אליי ולרגעים שבהם באמת היה טוב. 
היה לי קשה להתמודד עם החודש האחרון, תליתי יותר מדיי תקוות והתפתחו לי יותר מדיי רגשות והמעבר מקיצון אחד שבו אנחנו מדברים 24/7 ושאתה הכל לקיצון שבו יש פשוט שתיקה אחת גדולה, שבר אותי ממש כי לא ידעתי מה הגורם לזה ולא ידעתי איך להתמודד פתאום עם הצד הזה שלך, אבל עכשיו הכל בסדר, וכמו שאומרים שהכל לטובה אז אני מאמינה שגם זה.


תודה לך על הרגעים השמחים והמאושרים ועל כל מה שהיית בשבילי באותה התקופה, לימדת אותי המון בזמן הזה, וגרמת לי לרצות להיות הבחורה הכי טובה שאני יכולה להיות. 
אני באמת מעריכה אותך מאוד ואני יודעת שתיהיה הכי שפיץ בכל דבר שתעשה ובכל מקום שאליו תלך, ושכל בחורה אחרת באמת פשוט תזכה. "



~~~
אם ישאלו אותי אגיד שאהבתי פעמיים בחיי; יוסי שהיה האהבה הראשונה, ואבירן שהוא כנראה הפיספוס הכי גדול בחיי.
זה התחיל מהר מדיי וטוב מדיי בכדי להיות אמיתי. התאהבתי בו מהרגע הראשון שבו דיברנו בטלפון, עוד לפני שבכלל ידעתי מי עומד מאחוריי הקול הזה שלו. לאט לאט השכבות התחילו להיערם, ועם כל שיחה הבנתי יותר ויותר למה אני אוהבת אותו כל כך. הוא היה מיוחד בדיוק בדרך שלו, מלא בתמימות שלא אופיינית לבני גילו ומלא בטוהר בגלל האמונה שלו, אבל היה בו את הקשיחות והגבריות מנגד, והוא שבה לי את הלב עם כל מילה ותמונה שהוא שלח לי. ראיתי אותו כפי שהוא באמת ואני נתתי לו לראות אותי ולחדור מבעד למבצר שהצבתי כדי שישמור עליי... טיפשה שכמותי.
חברה טובה אמרה שה' שולח לנו מכשולים כדי ללמד אותנו שיעור מסויים, והשיעור שלו כנראה היא הבחירה בין אהבתו אליי לבין אהבתו לדת.
אני ידעתי שבקרב הזה אני כבר לא אנצח, אז הפסדתי. עם המון קושי וכאב לב, ודמעות שרק הספיקו להתייבש, הרמתי את ראשי והמשכתי הלאה, בידיעה שפה כבר אין לי על מה להלחם.
הרבה באו והלכו, ואף אחד לא השאיר את החותם שאבירן השאיר עליי.  

נכתב על ידי לילית' , 22/10/2015 21:51   בקטגוריות איה, כואב, אנשים חולפים, הכל שטויות, מיקס של רגשות, מסקנות קלושות, מסקנות קלושות, קצת ממני, שברים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך מרגיש שזה עובר


אני אוספת אותם לזכרונות באמצעות מילים רגע לפני או אחרי שהם עוזבים. 
כמו שאומרים שלומדים עם הרגליים, על הרגשות שלי אני לומדת דרך האצבעות
וברגע שאני מקלידה אני מרגישה שהם כולם קצת יותר חלק ממני, למרות שרובם הותירו אותי עם פצע פתוח באזור הלב.

עכשיו לפחות הם זכרונות מוחשיים, מילים מלאות רגש, חיובי או שלילי או גם וגם,
אך בראשי עוד זמן קצר הם לא יהיו יותר מאשר שם וסיפור קטן לספר לחברות,
ואולי פנים שיעלמו לי מהזכרון לאט לאט.

 
נכתב על ידי לילית' , 31/8/2015 23:32   בקטגוריות איכס, אנשים חולפים, הצילו, מסקנות קלושות, מיקס של רגשות, מסקנות קלושות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
10,133
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללילית' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לילית' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)