|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
תחיית המתים של האהבה. בנמל התעופה של איסטנבול קשה למצוא וייפיי.
הטיסה שלי מלטביה לאיסטנבול נחתה קצת לפני שראש השנה יצא. כל הדרך לשם רק רציתי לספר לך על כל מה שעברתי בשלושה הימים האלה בלעדייך כאשר אתה היית עסוק בלהגן על המדינה ואני נפשתי לי בין יערות ואגמים. רציתי לספר לך על כמה שהאחיין שלי שובב ועל המקומות האלה שנראים כמו גן עדן בהם ביקרנו, ויותר מהכל רציתי שתדע כמה שאני מתגעגעת אלייך.
בנמל התעופה של איסטנבול קשה למצוא וייפיי, אבל היו לי את הסודות שלי ואת המקום הקטן שגיליתי רק לפני שבוע כשהייתי שם בפעם הראשונה וזאת אך ורק בשביל להודיע לך שאני בחיים ושנחתתי בשלום. ספרתי את הדקות עד צאת ראש השנה, בדקתי בכל אתר ושאלתי בוואטספ כל בנאדם שחשבתי שיש לו טיפת מושג. חיכיתי וחיכיתי. כשנחתתי כבר בארץ גיליתי שהיית בשמירה ושלא יכולת לדבר באותו הזמן, אבל באותו הרגע לשמוע אותך ואת הקול שלך היה שווה את כל ההמתנה.
4 חודשים לאחר שהקשר בינינו נחתך שלחת לי הודעה. הלב שלי איים להתפרץ החוצה כשראיתי את השם שלך והתמונה הקטנה בצד המסך. הבטן שלי התהפכה ורכבת הרים של רגשות עברה לי בכל הגוף. רציתי להקיא. לא יכולתי לעצור את הדמעות, אפילו עכשיו אני לא מצליחה. השניה הזאת לקחה אותי 4 חודשים אחורה וצליל הקול שלך בהודעות הקוליות ריסק לי את הלב. אולי קברתי אותך כזכרון בפינות החשוכות במוח שלי אבל לא עבר יום מאז ההודעה האחרונה שלך שלא חשבתי עלייך, שלא רציתי לספר לך מה עובר עליי ביום יום. אני מתגעגעת אלייך יותר ממה שאני מסוגלת ורוצה. אני רק רוצה שנחזור להיות מה שהיינו קודם, לרגעים שבהם היינו רק אתה ואני והשעות הקטנות של הלילה כשהטלפון שלי כל כך חם מרוב דיבור, שתגיד לי עד כמה אתה רוצה אותי איתך באותו רגע ולי יפלט בטעות "אני אוהבת אותך" כמו שהיה ביום כיפור.
אולי לא מתים מאהבה, אבל בהחלט קניתי את הספר, ובכל סיפור חדש חיפשתי אותנו כדי שאולי הסוף יהיה יפה הפעם. אבל אנחנו סיפור בלי פיתרון, אהבה אבודה ונכזבת בלי שום סוף טוב.
| |
רווח פסיק רווח
כבר עברו שבועיים ואני רוצה לכתוב על אהבה אבל המילים מאחרות לבוא. "אולי אם אין מילים, אין גם אהבה" אני חושבת לעיתים יותר מדי קרובות, אך מבינה שאני משדרת את ההפך המטעה.
אני אומרת "אני אוהבת אותך" ומוסיפה מילים בצורה שלא הייתה מביישת שום מגמת תיאטרון, והן כמבלוטה אקסוקרינית יוצאות מהפה שלי ומגיעות אל היעד, ואני מצטערת שהן לא עוברות דרך מחזור הדם כי הלוואי שהייתי מרגישה אותן גם.
זה מרד נעורים פנימי על כל מה שגרמת לי בחודשים האחרונים, לכן קשה לי להשתחרר מהשלשלאות שבהן כבלתי את עצמי מהפחד ממך, למרות שהתנהגותך כי ללא רבב, אבל שום דבר אף פעם אינו מושלם. לא אני, לא אתה.
אני לא רוצה קילומטרים שסלולים בצורת כבישים ארוכים שיפרידו, שוב, בין שתי נשמות. אהבתי שנשמט התואר "לונג דיסטנס", אבל אז חזרת לחיים.
חלומי הנוכחי הוא לצאת לשדות ולצלם את השקדיות הפורחות ביום השבת כמו כל אחד ואחת מסביב, אבל מי בכלל יודע מתי נפגש שוב?
בשיעורי מתמטיקה אנחנו מחשבים פחות מאיתנו כאשר אנחנו מחפשים ימים ושעות להפגש ולדבר. זאת פונקצייה קשה ומורכבת ושום דבר לא נכנס לתחום ההגדרה בכלל. אין פתרון.
הכל סוד והכל בסתר, אם אתה מתכוון לזה בוא תספר, בוא תצעק לכולם, שכולם ידעו, שכולם יבינו. בלי פחד ובלי בושה, נספר שנינו, נצעק לעולם שאולי זה לעד ?
|
נכתב על ידי
לילית'
,
23/2/2013 22:28
בקטגוריות אהבות נצחיות, איכס, י', מיקס של רגשות, מסקנות קלושות, נקודות, סאבטקסט, קובץ של מילים, קצת ממני, רצונות גדולים, שאלות קיומיות
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
תמונות מפרדסים
בערב הקר של שישי בערב ביישוב קהילתי מרוחק, התהלכנו שתינו בחוץ. הייתי באמצע משפט כשהרמתי את עייני לשמיים השחורים וראיתי את צלילותם. שחורים, צלולים ומאירים בכוכבים. זה מסוג הדברים שקשה לראות בעיר, וזה סוד קטן שמתחבא לו שם; המוני כוכבים בהירים ומנצנצים כמו שהרבה זמן לא יצא לי לראות, ממכרים בחזותם העליונה ובבוהקם המפתיע. אפשר היה בקלות להתמכר לתחושה ולהתמכר למראה, ובאותו הרגע הכל נשכח לדקות בודדות של אסטרונומיה בגרוש באמצע כביש מוקף חושך.
בפרדסים של הקיבוצים מצאתי נחמה ענקית. אף פעם לא הייתי ילדת טבע, אך הזוגיות עם י' גרמה לי לשנות את זה, ומאז אני אוהבת לראות את הטבע במיוחד כשהטבע של הצפון פרוס לפנינו. בזמן שכולם נסעו לגולן להרגיש שלג, צעדנו בפרדסים הגדולים של הקיבוצים כשהשמש מחממת אותנו מלמעלה ורוח מקררת מנגד, העצים וההרים מלווים אותנו במסענו הקטן. קטפנו קלמנטינות או מנדרינות וצעדנו בבוץ, נשמנו אוויר צלול של טבע, במקום קטן שלא ידעתי שבכלל קיים, ולרגע קטן אף הרגשתי שככה אפשר להיות לנצח, ואף ששחכתי קצת איך אושר מרגיש, באותם הרגעים לא חשבתי על כלום כי הייתי בחברה טובה במקום יפהפה והכל הרגיש לי כמו אושר.
| |
דפים:
|