הפינה הקטנה והשקטה שלי

הגיוני שמצד אחד אני כל כך לא רוצה להיכנס שוב לתוך הדבר הזה שנקרא אהבה,

ומצד שני אני לא מפסיקה לחשוב ולדמיין את כל הרגעים המושלמים והרומנטיים שאני כל כך רוצה לחוות גם?!

אוף אני כזאת לא החלטית.

זה כזה מדהים ומושלם. חלומי כזה... אי אפשר להפסיק לחשוב על זה ולרצות גם..

להסתכל על כל הזוגות האלה ופשוט לקנא. לקנא באהבה ובביחד הזה...

ומצד שני לא לרצות אהבה ולהישאר לבד.

לאיפה ההגיון שלי נעלם?

עוד שבת מתוסכלת.