הפינה הקטנה והשקטה שלי

יש לי איזו קבוצה בוואטסאפ (אחת מתוך מיליון), שבכמה ימים האחרונים מאוד פעילה וחופרת. בערך חצי מהאנשים שם אני פחות או יותר מכירה, ויש חלק שלא כל כך, או שבכלל לא.

בכל מקרה היה האח הגדול מקודם, ורובנו ראינו ודיברנו על זה בקבוצה תוך כדי, על המתמודדים והכל... באיזשהו שלב נכנסה המתמודדת השמאלנית, שכחתי את שמה... נראה לי אורטל, שאמרה שהייתה במעצר פעם.

בקבוצה התחילו לדבר עליה, ואז בחורה אחת, שאני לא כזה מכירה, התחילה לדבר בצורה די קשה על שמאלנים ועל ערבים בכללי וכ'ו... וזה הפריע לי.

למרות שאני בן אדם שתמיד אומר שכל אחד ודעתו ושאיש איש בדרכו יחיה.

אבל, זה היה כל כך מכוער ומוגזם כל מה שהיא אמרה שם..

ובתור מישהי שהיא חצי ערבייה, יכול להיות שגם נעלבתי קצת אישית....

הם התחילו לדבר על ימנים ושמאלניים, ואז שאלו אותי באיזה צד אני ומה אני חושבת על זה ואם אני בעד שלום,

ואמרתי שאני לא כל כך מתעניינת בפוליטיקה ולא אוהבת את כל זה,

אבל כל עוד אין מלחמות וטילים וכל הבלגנים האלה, ושיש שקט ורוגע אז הכל בסדר.

הבחורה שאמרה מילים לא יפות התחילה לומר כל מיני דברים בנוגע לשטחים ולא יודעת כבר מה עוד,

אני אפילו לא כל כך זוכרת מרוב שהייתי עסוקה בקצת להיעלב ולהיפגע...

ואז אמרתי שאין לי בעיה בכלל עם ערבים, ושנכון, מחבלים ורוצחים וטרוריסטים זאת כן בעיה,

והם בהחלט צריכים למות, פה אין שאלה בכלל. אבל יש גם ערבים טובים ואין צורך להכליל.

לא כולם רעים, גם לא כולם טובים, נכון.

ואז הוספתי ''כמוני למשל''. הם לא ידעו שיש לי צד ערבי.

"את ערבייה?" הבחורה שאלה.

"כן, חצי" עניתי.

ואז, כמובן שהגיעה השאלה שכל הזמן חוזרת על עצמה כשאני מספרת את זה:

"רגע, מה אמא שלך?"

"יהודייה." עניתי

"אה אז את יהודייה" הבחורה השיבה.

א. כן אני יהודייה.

ב. יש לי צד ערבי, אז מה?!

ג. למה זה כל כך משנה??

זה כל כך מעצבן ומרתיח אותי. למה תמיד צריך לקטלג אנשים לפי הדת, הגזע, המין, המוצא וכל דבר אחר?? בשביל מה זה טוב? למה תמיד אוהבים להכליל?

למה אנשים מתנהגים בבורות כזאת ולא עוצרים רגע לחשוב ולהפנים טיפה??

טיפה, לא הרבה. טיפה!

מה הבעיה להסתכל על האופי והאישיות של האדם, ולא לשפוט וללכלך רק כי הוא ככה וככה? מה זה נותן לכם? זה כל כך מרגיז!

די, פשוט די. תפתחו ראש, תהיו אנשים חושבים, לא בורים וטיפשים שלא מבינים כלום.

'כל הערבים צריכים למות' נו באמת.

בכל מקום יש אנשים טובים יותר ופחות, בכל מקום יש רוצחים, אנסים, ומה לא?? אז זה אומר שצריך להכליל את כולם??

מחבלים צריכים לקבל את ההכי רע שיש, אני לא מצדיקה אותם חס וחלילה,

אבל למה להכליל את כל הערבים ולהגיד דברים כל כך לא נעימים באוזן?

זה עשה לי רע מה שהיא אמרה, מקודם כמעט בכיתי... לא יודעת למה,

אולי אלו ההורמונים של המחזור שגורמים להכל להיראות קיטשי.

אבל באמת שזה כבר נמאס שאנשים לא פותחים את הראש שלהם.

מספיק עם הגזענות הזאת, אדם הוא אדם באשר הוא, לא משנה מהיכן הוא בא,

לא משנה מה הדת שלו, לא משנה מה המין, מה הצבע עור, לא משנה כלום.

תסתכלו על האישיות שלו, על האופי, על מי שהוא כאדם.

אל תסתכלו על המוצא שלו. אל תסתכלו על הדת שלו.

אל תכלילו אנשים. אל תשפטו סתם.

זה פוגע, זה מעליב, זה לא נעים.

תהיו קצת יותר בני אדם.

אני לא יכולה איתה יותר!!! נמאס לי מהילדה הזאת! אני משתגעת, אני מתחרפנת, אני כולי בעצבים!

כל יום שעובר השנאה שלי אלייה גוברת! זה לא יאומן, כמה גועל בילדה אחת. לא להאמין שהייתי חברה שלה.

אני לא יכולה לסבול אותה יותר, אני משתגעת מהתשובות האלה שיש לה, מהיחס המגעיל שלה לאנשים, חושבת שהיא מלכת העולם

ושכולם חייבים לה משהו. למה מי את בכלל ילדה מפגרת!? חתיכת פסיכית תתאפסי על החיים שלך כבר!!!

יואוו. אני לא שולטת בעצבים האלה. אני עוד שניה מרביצה למישהו!

9 שנים היינו חברות, הכרנו ביסודי בכיתה א', מאז ועד עכשיו תמיד היינו באותו בית ספר, באותה כיתה, חברות טובות.

צמודות אחת לתחת של השנייה, תמיד ביחד, תמיד צוחקות ואף אחד לא מבין על מה. בשנים האחרונות היא התחילה לעצבן.

לפני משהו כמו שנה וחצי, היינו בשכונה מתחת לבית, כרגיל סתם מטיילות בערב, מעבירות את הזמן, מדברות, צוחקות, שטויות.

כשהלכנו ליד המכולת, עמד שם בחור, בן 20+, משהו בסביבות ה22 ... הייתה איתו הכלבה שלו, קטנה כזאת חמודה.

היא, כמובן, התחילה לדבר איתו, לפתח שיחה, כמו שתמיד קורה. אני עמדתי בצד ושתקתי, מחכה שהיא תסיים ונלך.

הם דיברו ודיברו, היא רצתה להוסיף אותו בפייסבוק, הם הוסיפו אחד את השנייה ואז אחרי עוד כמה דקות כשהם סיימו לדבר המשכנו ללכת.

בכל מקרה, למחרת, מסתבר שהוא שאל אם בא לה לבוא לים והיא לא הסכימה, ואז היא גם חסמה אותו כי אמא שלה אמרה לה שמה יש לה

לחפש בשיחה איתו בכלל, הוא גדול מדי.. אז היא מחקה וחסמה אותו. פחות או יותר מאז, התחלנו לדבר, אני והוא.

מדי פעם כשהוא היה מסתובב בשכונה עם הכלבה, או הולך למכולת, הוא היה קורא לי שארד למטה ונסתובב שם ונדבר.

הוא התלהב גם מהעוגות שאני מכינה, וביקש ממני כמה פעמים להכין לו ושישלם לי. סבבה הכל טוב ויפה היינו נפגשים מדי פעם ככה

והייתי מכינה לו פה ושם עוגות, או שלפעמים כשהייתי מכינה הייתי קוראת לו שיבוא לאכול. אחרי כמה זמן, שהיא הבינה שאנחנו נפגשים מדי

פעם, היא התחילה להגיד לי שזה לא בסדר, ומה יש לי לחפש איתו, והוא מסוכן, והוא גדול מדי, וכל השטויות האלה.. הייתי מתעצבנת,

שונאת שמתערבים לי בחיים. חיים שלי, אני אעשה מה שבא לי. היא לא אמא שלי, אין לה זכות להתערב ולקבוע לי מה אסור לי ומה מותר לי,

או מה טוב לי ומה רע לי. המשכנו להיפגש מדי פעם בקטנה, ופעם אחת, בחופש הגדול האחרון, אני והיא היינו בשכונה בערב כרגיל,

עמדנו ליד המכולת, אחרי שקנינו לנו משהו לשתות, ופתאום הוא הופיע שם עם הכלבה. הוא התקרב אליי נתן לי נשיקה ואמר לי שלום,

והיא התחילה לצחוק איתו ולדבר איתו, כאילו כלום. שזה כל כך הכעיס אותי. שונאת שאנשים צבועים ככה! את מלכלכת עליו, אומרת כמה שהוא גדול

מדי ומסוכן ושכל זה לא בסדר בכלל, ועכשיו פתאום את צוחקת איתו וממשיכה לדבר איתו ברגיל שלך?! מגעיל. פשוט מגעיל.

אחרי איזה חצי שעה (שהיא רצתה להישאר שם ולהמשיך לדבר איתו כמובן.) הגיעה בחורה שהייתה איתו בקשר, והיא קצת שתלטנית בנוגע אליו,

קצת משוגעת נראה לי. הוא סיפר לי עליה, על כמה שהיא מגזימה ולא עוזבת אותו בשקט, וממש מתנהגת בצורה מפחידה לגבי כל בחורה

שרק מעיזה להתקרב אליו או לדבר איתו. אז הבחורה הזאת ראתה שאני והוא מדברים, כשעמדנו שם ליד המכולת, ואז היינו צריכות ללכת אני והחברה, והוא נכנס לבפנים כדי לקנות לו שתייה. הבחורה התחילה ללכת אחריי ואחרי החברה שלי ולצעוק לי שאני לא צריכה להתקרב אליו, ושאין לי מה

לחפש איתו כי הוא שלה... וכל מיני דברים כאלה. לא התייחסתי, כי הוא סיפר לי עליה ועל הבורג שחסר לה במוח, אז סתמתי והמשכתי ללכת.

אחר כך התפצלנו וחברה שלי חזרה לבית וגם אני. למחרת היא שלחה לי באסאמאס שהיא לא רוצה להתקרב אליי יותר והיא רוצה לשמור ממני

מרחק כי היא לא רוצה להסתבך בדברים מסוכנים בגללו. הייתי בהלם. אמרתי לה שאני לא חושבת שיש לה מושג על מה היא מדברת ושהיא

ממש מגזימה, אבל שתעשה מה שטוב לה. אחר כך מסתבר שהיא גם לכלכה לא מעט עליי עם ידיד משותף של שתינו, ואמרה לו שהסיבה בכלל

לזה שהיא התרחקה זה כי אני לא רואה אותה כמו שהיא רואה אותי  בתור חברה. וכל מיני שטויות אחרות. מאז לא דיברנו.

ומאז שחזרנו לבית ספר, לא יודעת מה עבר על הילדה הזאת, היא השתנתה ב180 מעלות ואני לא מגזימה. לפני כמה חודשים היא חטפה עצבים

על כל הכיתה שלנו, התחילה לקלל ילדים, לאיים עליהם, הרביצה לאיזה ילד, ועל ילד אחר העיפה שולחן. ממש התנהגות מפחידה.

זה היה מטורף וכל כך נוראי. וכשמישהו רק זורק איזה מילה או אומר משהו שלא נשמע לה טוב באוזן ישר היא מתחילה לאיים ולדבר

כמו איזה עבריינית ולהשתגע. ברמות שזה כבר נהיה ממש מפחיד! אני לא צוחקת! וגם למורים היא מדברת איך שבא לה, כאילו הם חברים שלה

או משהו, שמה עליהם זין. מגעילה. פשוט מגעילה. זה כל כך מעצבן אותי ומרתיח אותי, אני לא סובלת התנהגות כזאת. באמת שאם בהתחלה

הצטערתי על זה שהפסקנו לדבר ושאנחנו לא חברות יותר, עכשיו אני כבר לא מתחרטת אלא חושבת שזה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי.

היא נהייתה בנאדם נוראי ומגעיל, שחושב שהכל מגיע לו ולא יודעת מה עוד. היא דוחה אותי, מגעיל להיות בסביבה שלה, הדיבור שלה

כזה מזעזע ומפחיד, ואת האמת? מגיע לה זה שאף אחד כמעט לא מדבר איתה, ושאף אחד לא סובל אותה, ושהיא בקושי מסתובבת עם אנשים

בהפסקות בבית ספר. מגיע לה ועוד איך. בהתחלה ריחמתי עליה על זה, ועכשיו ממש לא. איך אומרים, בן אדם צריך לאכול את הדייסה שהוא מבשל.

את גרמת למצב הזה, את בחרת להגיע אליו, את ממשיכה לגרום לעצמך להיות בחרא, בעיה שלך. עכשיו תסבלי.

זהו. אני אמרתי את שלי.

אתמול היה לו יום הולדת... ולמרות שאנחנו כבר לא מדברים מאז החופש הגדול בערך, כי כנראה שהשיחות שלנו לא מצאו חן בעיניי החברה שלו,

ולמרות שאני ממש כועסת עליו שהוא פשוט אמר לי שלא נוכל לדבר וזהו.. עדיין. אמרתי לו מזל טוב. מעניין אם זה יעשה לו משהו.

התלבטתי הרבה אם להגיד לו או לא... אבל החלטתי שאני אגיד. שיבין שזה אומר שאכפת לי, ושבניגוד אליו, אני יותר נורמלית.

למרות שהאגו שלי קצת היה נגד, אבל עדיין עשיתי את זה.

מעצבן.

בכל מקרה, לנושא אחר לגמרי, הייתי בצו הראשון, הלך ממש סבבה, חשבתי שיהיה גרוע ומפחיד ומלחיץ.

אבל מסתבר שלא! בתחנה הראשונה הייתי לחוצה ואז נרגעתי והכל היה בסדר גמור.

היה קליל ונחמד, חוץ מהמבחנים הפסיכוטכניים שהיו קצת מעייפים. אבל הכל היה בסדר למזלי.

שמחה שנגמר! מחכה לתוצאות (-;