אני לא יכולה איתה יותר!!! נמאס לי מהילדה הזאת! אני משתגעת, אני מתחרפנת, אני כולי בעצבים!
כל יום שעובר השנאה שלי אלייה גוברת! זה לא יאומן, כמה גועל בילדה אחת. לא להאמין שהייתי חברה שלה.
אני לא יכולה לסבול אותה יותר, אני משתגעת מהתשובות האלה שיש לה, מהיחס המגעיל שלה לאנשים, חושבת שהיא מלכת העולם
ושכולם חייבים לה משהו. למה מי את בכלל ילדה מפגרת!? חתיכת פסיכית תתאפסי על החיים שלך כבר!!!
יואוו. אני לא שולטת בעצבים האלה. אני עוד שניה מרביצה למישהו!
9 שנים היינו חברות, הכרנו ביסודי בכיתה א', מאז ועד עכשיו תמיד היינו באותו בית ספר, באותה כיתה, חברות טובות.
צמודות אחת לתחת של השנייה, תמיד ביחד, תמיד צוחקות ואף אחד לא מבין על מה. בשנים האחרונות היא התחילה לעצבן.
לפני משהו כמו שנה וחצי, היינו בשכונה מתחת לבית, כרגיל סתם מטיילות בערב, מעבירות את הזמן, מדברות, צוחקות, שטויות.
כשהלכנו ליד המכולת, עמד שם בחור, בן 20+, משהו בסביבות ה22 ... הייתה איתו הכלבה שלו, קטנה כזאת חמודה.
היא, כמובן, התחילה לדבר איתו, לפתח שיחה, כמו שתמיד קורה. אני עמדתי בצד ושתקתי, מחכה שהיא תסיים ונלך.
הם דיברו ודיברו, היא רצתה להוסיף אותו בפייסבוק, הם הוסיפו אחד את השנייה ואז אחרי עוד כמה דקות כשהם סיימו לדבר המשכנו ללכת.
בכל מקרה, למחרת, מסתבר שהוא שאל אם בא לה לבוא לים והיא לא הסכימה, ואז היא גם חסמה אותו כי אמא שלה אמרה לה שמה יש לה
לחפש בשיחה איתו בכלל, הוא גדול מדי.. אז היא מחקה וחסמה אותו. פחות או יותר מאז, התחלנו לדבר, אני והוא.
מדי פעם כשהוא היה מסתובב בשכונה עם הכלבה, או הולך למכולת, הוא היה קורא לי שארד למטה ונסתובב שם ונדבר.
הוא התלהב גם מהעוגות שאני מכינה, וביקש ממני כמה פעמים להכין לו ושישלם לי. סבבה הכל טוב ויפה היינו נפגשים מדי פעם ככה
והייתי מכינה לו פה ושם עוגות, או שלפעמים כשהייתי מכינה הייתי קוראת לו שיבוא לאכול. אחרי כמה זמן, שהיא הבינה שאנחנו נפגשים מדי
פעם, היא התחילה להגיד לי שזה לא בסדר, ומה יש לי לחפש איתו, והוא מסוכן, והוא גדול מדי, וכל השטויות האלה.. הייתי מתעצבנת,
שונאת שמתערבים לי בחיים. חיים שלי, אני אעשה מה שבא לי. היא לא אמא שלי, אין לה זכות להתערב ולקבוע לי מה אסור לי ומה מותר לי,
או מה טוב לי ומה רע לי. המשכנו להיפגש מדי פעם בקטנה, ופעם אחת, בחופש הגדול האחרון, אני והיא היינו בשכונה בערב כרגיל,
עמדנו ליד המכולת, אחרי שקנינו לנו משהו לשתות, ופתאום הוא הופיע שם עם הכלבה. הוא התקרב אליי נתן לי נשיקה ואמר לי שלום,
והיא התחילה לצחוק איתו ולדבר איתו, כאילו כלום. שזה כל כך הכעיס אותי. שונאת שאנשים צבועים ככה! את מלכלכת עליו, אומרת כמה שהוא גדול
מדי ומסוכן ושכל זה לא בסדר בכלל, ועכשיו פתאום את צוחקת איתו וממשיכה לדבר איתו ברגיל שלך?! מגעיל. פשוט מגעיל.
אחרי איזה חצי שעה (שהיא רצתה להישאר שם ולהמשיך לדבר איתו כמובן.) הגיעה בחורה שהייתה איתו בקשר, והיא קצת שתלטנית בנוגע אליו,
קצת משוגעת נראה לי. הוא סיפר לי עליה, על כמה שהיא מגזימה ולא עוזבת אותו בשקט, וממש מתנהגת בצורה מפחידה לגבי כל בחורה
שרק מעיזה להתקרב אליו או לדבר איתו. אז הבחורה הזאת ראתה שאני והוא מדברים, כשעמדנו שם ליד המכולת, ואז היינו צריכות ללכת אני והחברה, והוא נכנס לבפנים כדי לקנות לו שתייה. הבחורה התחילה ללכת אחריי ואחרי החברה שלי ולצעוק לי שאני לא צריכה להתקרב אליו, ושאין לי מה
לחפש איתו כי הוא שלה... וכל מיני דברים כאלה. לא התייחסתי, כי הוא סיפר לי עליה ועל הבורג שחסר לה במוח, אז סתמתי והמשכתי ללכת.
אחר כך התפצלנו וחברה שלי חזרה לבית וגם אני. למחרת היא שלחה לי באסאמאס שהיא לא רוצה להתקרב אליי יותר והיא רוצה לשמור ממני
מרחק כי היא לא רוצה להסתבך בדברים מסוכנים בגללו. הייתי בהלם. אמרתי לה שאני לא חושבת שיש לה מושג על מה היא מדברת ושהיא
ממש מגזימה, אבל שתעשה מה שטוב לה. אחר כך מסתבר שהיא גם לכלכה לא מעט עליי עם ידיד משותף של שתינו, ואמרה לו שהסיבה בכלל
לזה שהיא התרחקה זה כי אני לא רואה אותה כמו שהיא רואה אותי בתור חברה. וכל מיני שטויות אחרות. מאז לא דיברנו.
ומאז שחזרנו לבית ספר, לא יודעת מה עבר על הילדה הזאת, היא השתנתה ב180 מעלות ואני לא מגזימה. לפני כמה חודשים היא חטפה עצבים
על כל הכיתה שלנו, התחילה לקלל ילדים, לאיים עליהם, הרביצה לאיזה ילד, ועל ילד אחר העיפה שולחן. ממש התנהגות מפחידה.
זה היה מטורף וכל כך נוראי. וכשמישהו רק זורק איזה מילה או אומר משהו שלא נשמע לה טוב באוזן ישר היא מתחילה לאיים ולדבר
כמו איזה עבריינית ולהשתגע. ברמות שזה כבר נהיה ממש מפחיד! אני לא צוחקת! וגם למורים היא מדברת איך שבא לה, כאילו הם חברים שלה
או משהו, שמה עליהם זין. מגעילה. פשוט מגעילה. זה כל כך מעצבן אותי ומרתיח אותי, אני לא סובלת התנהגות כזאת. באמת שאם בהתחלה
הצטערתי על זה שהפסקנו לדבר ושאנחנו לא חברות יותר, עכשיו אני כבר לא מתחרטת אלא חושבת שזה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי.
היא נהייתה בנאדם נוראי ומגעיל, שחושב שהכל מגיע לו ולא יודעת מה עוד. היא דוחה אותי, מגעיל להיות בסביבה שלה, הדיבור שלה
כזה מזעזע ומפחיד, ואת האמת? מגיע לה זה שאף אחד כמעט לא מדבר איתה, ושאף אחד לא סובל אותה, ושהיא בקושי מסתובבת עם אנשים
בהפסקות בבית ספר. מגיע לה ועוד איך. בהתחלה ריחמתי עליה על זה, ועכשיו ממש לא. איך אומרים, בן אדם צריך לאכול את הדייסה שהוא מבשל.
את גרמת למצב הזה, את בחרת להגיע אליו, את ממשיכה לגרום לעצמך להיות בחרא, בעיה שלך. עכשיו תסבלי.
זהו. אני אמרתי את שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
)
)
