מכירים את זה שיש לכם מלא לרשום, ואתם חושבים על הפוסט הבא שלכם,

ואז אתם פשוט מתיישבים מול המחשב, והמילים לא יוצאות?

חוסר מוטיבציה / חוסר עניין..

משהו שמאפיין אותי בזמן האחרון, בעיקר בצבא.

אני עדיין נדבקת להשערה שפשוט החיים בחוץ, בייחוד בתקופה האחרונה - כל כך הרבה יותר מרתקים אותי,

אז אני פחות מוצאת את עצמי בתפקיד.

בעקבות המחסור הזה בהרשאה נכנסתי לנושאים החמים של ישרא,

וכמובן, הנושא לימים הבאים - ולנטיינס דיי.

חג האהבה אתם אומרים?

האמת - כאשר יש סיבה לחגוג, זה תמיד תירוץ נחמד לצאת לבלות.

אישית, אני לא מתחברת ל"חג" הזה כל כך.

כנראה זה חלק מהאופי הציוני העקשן שלי - יש לנו את ט"ו באב, יום האהבה היהודי,

ואם בתור עם יהודי וייחודי יש לנו כל כך הרבה חגים משלנו - אז אני לא רואה טעם לחבור לעוד יום כזה.

מבחינתי הוא לא אומר הרבה חוץ מזה שכולם שואלים אותי מה אני וחבר שלי עושים ביום האהבה.

זה הסופ"ש השני (מאז שאנחנו בקשר) שאני כנראה לא אהיה איתו בשישי-שבת..

לו יש תוכניות היום, ואותי הזמינו למעין ערב בנות עם חברות שפשוט לא ראיתי שנים.

אז כן, בולנטיינס דיי אני לא עם החבר שלי.

יש בי איזה מידה של גאווה ילדותית של לעשות "דווקא" ולהוכיח לכל הרווקים ה"מסכנים" שזה כולה עוד איזה תאריך בינלאומי מונפץ.

אז למה ט"ו באב פחות מונפץ?

ט"ו באב כן שונה בתכליתו מהולנטיין - הוא מועד לשמחה על סיבותיו השונות ולאזכור של אירועים היסטוריים טובים בתולדות העם היהודי - מוזמנים לקרוא עוד בנושא כאן. 

לסיכום - יש זוגות שהחג הזה לא אומר להם הרבה.

כל יום איתו זו חגיגה מחדש, צירוף קסום של אושר וסיפוק אינסופי, התפתחות וכל כך הרבה נחת.

אני לא צריכה שום תאריך על הדף כדי להזכיר לי כמה אני אוהבת אותו.

והוא יודע את זה 

ולכל הזוגות החוגגים, שעוד תוהים אם ניסיתי להציג את זה כדבר רע - אז לא,

זו הזדמנות טובה לאלה שפחות מבלים ביחד למצוא תירוץ לפנות זמן ולבלות יחדיו.

תהנו מכל רגע ותנצלו הזדמנויות.

עד כאן ובתקווה עם יותר השראה לפעם הבאה.