מקליטה דבר מה בפלאפון,

והמסך חושף לי רשימה של דברים שהוקלטו.

אני פותחת את הקבצים, אחד אחד, 

רובם מאותו הערב - אחד מהשבועות בהן סגרנו עם הפלוגה בהכנה לקק"צ.

אנשים זרים שהתאחדו למטרה משותפת,

שלמענה מבלים אחד בחיקו של השני בלית ברירה.

וזה היה ליל שישי, לאחר ארוחה,

רק כשבועיים להיכרות הקבוצתית -

רק אנחנו, קולותינו והגיטרה.

דברים שכאלה מזכירים לי למה מלכתחילה קניתי גיטרה.

חבורה של אנשים, שלא משנה אם הם חברים או לא,

מתלכדים דווקא תחת שירים מוכרים, שירים שמחים, שירים עצובים.

זה חושף אותך במובן אחר, זה פותח אותך,

וזה כל כך כיף, וכל כך מיוחד - הדרך שבה מוזיקה מחברת בין אנשים.

מוזיקה מזכירה לי את עצמי, מה שהייתי ואת מי שאני עכשיו.