רק עוד פוסט קצרצר ולמיטה.

בתקווה שאקום מחר ואגלה כי נפתחה בפני אופציה חדשה.

כיוון חדש, מקום חדש, ואולי רענון למוח המתנוון שלי.

אחד הדברים שאני חוששת מפניהם ביותר הוא שהאדישות וחוסר המוטיבציה הנוכחית שלי ידבקו בי להמשך חיי.

אני רוצה לקטוע את המקום שאני נמצאת בו עכשיו מנטאלית,

אבל אני לא בטוחה שיש בי את הכוחות לזה.

אולי לא כזה אכפת לי,

אבל אולי, מקווה כל כך, שמחר יפתחו בפני אפשרויות.

אבל הסיכוי כל כך קטן ואקראי.

משהו בי פשוט לא מרוצה מאיך שאני עכשיו.

קל לי להבין למה.

אני צריכה להעריך יותר את הגוף והשכל שלי.

האדם נוצר כמכונה משומנת היטב ואני לא מתחזקת אותה דיו..

בסוף אני אפגע רק בעצמי.

מתי תגיע העת שלי להתעורר?

לילה טוב.