הכותרת זה השם של האלבום השני של ג'ון מאייר, אשר הכרתי לעומק רק לאחרונה.
אני מודעת שיש לי אובססיה קשה לג'ון מאייר - אני לא מפסיקה לפרסם שירים שלו פה.
אבל מי שקורא פה אולי יבין על מה אני מדברת אחרי כל כך הרבה שירים.
בנסיעות הרבות שאני חווה אני תמיד שומעת מוזיקה בדרך.
בו רגע שהנגן בוחר באקראיות שיר של ג'ון מאייר, אני מצמידה את האוזניות לאוזניי בהדיקות, ומגבירה.
נכנסת לעולם שהוא יצר באותו שיר, מקשיבה ברצינות למילים, מנסה להתחבר,
ולכמה דקות בודדות - להתנתק מכל הסביבה.
להניח לרגע אחד את הפלאפון, להסתכל על העולם - ולהאזין.
השבוע עשיתי את זה הרבה.
לא קראתי ספרים בנסיעות ולא צפיתי בפרקים של סדרות.
האלבום הזה כל כך נפלא, כל שיר שלו פשוט מדבר על משהו אחר לגמרי.
הוא מה שאני מגדירה זמר נשמה.
כל שיר שלו הוא עולם משלו.
אין לו שירים "סתם",
ויש לו כל כך כל כך הרבה רגש.
אילו רק היו לי מילים שיסבירו מה המשמעות של המוזיקה שלו עבורי.
זו יצירת אומנות שנכנסת לי ללב ומאירה אותי מבפנים - וכמו כן, גם את שאר העולם שסביבי.
זה פשוט... אני.
ג'ון מאייר, לו היית ז'אנר מוזיקה,
היית הז'אנר האהוב עליי.
תודה לך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Maa