הקיץ הזה היה כיף, משחרר, ובמקום מסוים עזר לי לאגור אנרגיות לקראת שנת לימודים חדשה, ובכללי - לקראת שנה חדשה.

אבל בחלק לא מבוטל ממנו - לא הייתי מרוצה.

לא הייתי מרוצה מהחיים באופן כללי - בין אם זה במשקל שהעלתי,

בהשקעה שלא באמת הייתה לי בפעולות (חוץ מבעבודה שאני נורא אהבתי ועודני), בחוסר המוטביציה שלי לעשות דברים, ובניוון המוחי שמביא איתו הקיץ.

במיוחד סבלתי ממחסור בתקשורת עם אנשים שאני אוהבת ובחוסר הקשבה כנה ליקרים לי.

רציתי להיות שמחה יותר, באמת.. אבל לא היה לי כלים.

ופשוט נאחזתי במה שהיה לי, מיום ליום, ואני רק יכולה לתאר את התחושה של לנסות לתת לזמן לעשות את שלו, ולהבין שכרגע זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות, במקום פשוט לשקוע למצב רוח רע.

והרבה פעמים שקעתי למצב רוח רע.

זה יצא על האנשים שקרובים אליי, הייתי עצבנית בסופ"שים, לא אוהבת את מה שאני ואיך שאני נראית, ולא מרגישה סיפוק מהרבה דברים.
ידעתי שכל ההתנהגות הזו לא מוצדקת, והייתי נואשת לצאת מהמעגל הזה של ייאוש כללי, אבל לפעמים פשוט צריך לתת לזמן לעבור, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך 'בסוף הכל יעבור, את תראי'. 

לבסוף הזמן עבר והגיעה תחילת השנה הסטודנטיאלית.

שבוע לפני הייתי עסוקה בהכנות נפשיות - כל פעם חשבתי על זה ודברתי על זה, קניתי דברים חדשים לקאת השנה, הסתפרתי..
הכל כדי להרגיש התחלה חדשה. כדי להבטיח לעצמי שאני לא ממשיכה עם המגמה הזו של ירידה רוחנית.

ואין ספק, המסע הזה קשה. אני רוצה שאחרים סביבי ישמחו ושיהיה לי כיף בחברתם, ואני רוצה להעניק אהבה כמו שמגיע לכל הסובבים אותי,

וכדי שכל זה יקרה - אני צריכה להיות שלמה ואהובה עם עצמי.

אז בצעדי תינוק, עם החזרה לשגרה, אני מרגישה שהחזרתי את השפיות שלי.

עדיין מלא מטלות, ומשבוע לשבוע שיעורי הבית מעמיסים, ורשימת הTO DO LIST שלי גדלה יותר מהקצב שאני מספיקה למחוק משימות.

אבל אני עושה הכל באופן מודע, ופחות נותנת לזמן לעבור. 

השלב הראשון של לקבל  את המצב ולתת לזמן לעשות את שלו היה לא פחות חשוב מהשלב הזה, אבל עכשיו הזמן לעשות.

אני מאמינה שהחזרה לשגרה מלאה הביא איתו חזרה את אותה בחורה שאני אוהבת.

ששמחה לראות אנשים אחרים ושיש לה הרבה מה לתת, שאוהבת לעזור, שאוהבת לעשות ספורט בכל ליבה, שבכללי אוהבת אתגרים, סיעור מוחין ולחשוב. אותה בחורה שכ"כ נלהבת לדבר על דברים חדשים שהיא למדה וללמד אחרים.
אותה בחורה שאוהבת להתלבש כמו שכיף לה, לחשוב שנית אם זה נראה מוזר ואז להחליט שלא אכפת לה כי היא אוהבת את זה.
את אותה בחורה שאוכלת באופו בריא ומתוך מודעות, זו שלומדת לחיות יפה עם קצת שומן בגוף, לא לאהוב אותו אבל להבין שזה זמני כי המטרה לנגד עיניה ומותר למעוד.

והכי חשוב אך הכי קשה ליישום - לזכור שכושר, תזונה ודימוי גוף זה לא הכל בחיים, ואני שווה הרבה יותר מזה.

לכל אחד מגיע להיות מאושר.

ומכל זה אני לומדת שהדבר שאני יודעת הכי טוב זה שאני לא יודעת כלום. זה מרגש שיש כ"כ עוד הרבה דברים ללמוד!

מקווה שיהיה שבוע מלא השראה, הצלחה,

והנאות גם מהדברים הקטנים מהחיים,

כמו שניצל טוב במסעדה.