רק עוד פוסט קצרצר ולמיטה.

בתקווה שאקום מחר ואגלה כי נפתחה בפני אופציה חדשה.

כיוון חדש, מקום חדש, ואולי רענון למוח המתנוון שלי.

אחד הדברים שאני חוששת מפניהם ביותר הוא שהאדישות וחוסר המוטיבציה הנוכחית שלי ידבקו בי להמשך חיי.

אני רוצה לקטוע את המקום שאני נמצאת בו עכשיו מנטאלית,

אבל אני לא בטוחה שיש בי את הכוחות לזה.

אולי לא כזה אכפת לי,

אבל אולי, מקווה כל כך, שמחר יפתחו בפני אפשרויות.

אבל הסיכוי כל כך קטן ואקראי.

משהו בי פשוט לא מרוצה מאיך שאני עכשיו.

קל לי להבין למה.

אני צריכה להעריך יותר את הגוף והשכל שלי.

האדם נוצר כמכונה משומנת היטב ואני לא מתחזקת אותה דיו..

בסוף אני אפגע רק בעצמי.

מתי תגיע העת שלי להתעורר?

לילה טוב.

תמונה יפה שנלכדה במצלמה שלי.

שוקולד מריר עם פולי קקאו לצד כוס קפה.

מצב "החצנה" בנגן המוזיקה בפלאפון, שגורם לכל שיר להשמע כאילו הסולן מופיע בפניך הופעה פרטית ומכניס אותך לעולם שהוא יצר.

לקום לצד האדם שאני כל כך אוהבת, להתבונן בו ישן, ולהעיר אותו בנשיקה רק כדי להגיד לו שלום לפני שאני הולכת לצבא. (שלא נדבר על להתעורר מנשיקה, שזה בכלל שובה אותי)

אני לחלוטין בן אדם של הנאה מהדברים הפשוטים בחיים.

כשאני מסתכלת לעתיד,

אני מדמיינת את עצמי מהאנשים האלה שמחוברים מאוד לעצמם ולסביבה שלהם.

מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה?

אני רוצה להיות מאלה שהולכים תמיד עם מה שנוח להם, ולאהוב את איך שזה יושב עליי.

אני רואה את עצמי חוזרת להשתמש באיזה דאמבפון ישן, מפסיקה להיות תלויה בנייד, ומקדישה את תשומת לבי למה שמסביב.

שאני אעסוק בעבודה שתביא לי באמת סיפוק מבחינת עניין, ושהיא תהיה באמת מהותית וחשובה - וזה אולי גם לא יהיה משנה כמה ארוויח, למרות שזה נאיבי לאמר את זה היום.

אבל אני רוצה שגם אחרי יום קשה אוכל להגיד שזה היה או יהיה שווה את זה, ולא רק מבחינה חומרית.

אני גם רוצה לעבוד בעבודה לא תהיה שוחקת מדי, או שתדרוש ממני לחזור הביתה מאוחר - כדי לא לפספס את המשפחה וזמן לעצמי ולאהובי, ואת כל מה שחשוב באמת.

אני רוצה לגדל את הילדים שלי על צניעות, כנות ויושר - שהם יתלהבו מאוכל ביתי, או סיפור לפני שינה,

ושישמחו כשסתם נשב לשחק בסלון, או כשנספור עלים של פרחים בדרך הביתה.

והכי חשוב - שילמדו להעריך ולהבין ששום דבר לא ברור מאליו.

אני רוצה להיות מאלה שתמיד מארחים  בבית משפחה וחברים - מאלה שהבית שלהם תמיד פתוח לכל.

מההורים האלה שכשהילדים גדלים, הם תמיד מזמינים את חברים שלהם לבוא לאכול עם כל המשפחה ארוחת ערב.

אחד החלומות הקטנים שלי הוא שתהיה לי צנצנת זכוכית במטבח - שתמיד תהיה מלאה בעוגיות ביתיות שאכין במו ידי ושלא יחסר משהו לצד הקפה.

ושהקפה שלי - יהיה קפה של עלית, ושכל המוצרים בבית שלי יהיו תוצרת הארץ.

אני מדיימנת את הסלון שלי מקושט בכמה תמונות ובסמלים מהיהדות, לא כי אני אדם דתי, אלא כי היהדות היא דת באמת יפיפיה.

ושעל המקרר יהיו תלויות עשרות תמונות ומגנטים משפחתיים, לצד רשימת קניות ומערכת השעות של הילדים.

ומי יתן - וכל שישי בערב תערך בביתי ארוחת שישי, עם קידוש וחלה וברכה, כמיטב המסורת.

ואם יהיה לי את כל זה,

ומי יתן וכן,

אז כל קושי אחר בחיים יתגמד.

כי לחיות כאן בארץ זה קשה, אין ספק,

אבל אם יש בשביל מה, וגם כבר עכשיו יש למה, אז יש גם איך.