שדה בור

1.

חצר משחקים ריקה. ילדה אבודה במבצר נטוש. ישויות זרות חבויות מעברי דלתות מסדרון אפל - קיני צרעות נסתרים. הכל גדול כל כך, ומפחיד, ואין קולות צעדים - רק צחוק מעומעם בוקע מאחד הקירות. אני לא אמורה להיות כאן – היא יודעת. נפלטתי החוצה בטעות, ואין מי שיכווין אותי בחזרה לכיתת האם. מאחורי אחת הדלתות – המקום החם שמור לה. אם תשגה ותפתח דלת זרה – תיעלם.

2.

לאחר קילומטרים של מוזיקה מבצבצת טירת האור. נסתרת בין צוקי מדבר. אנחנו פעורות פה מול אורות מרחפים, ארמונות מעוטרים. חיוך מציץ מבעד לחלון. זאת לא הממלכה שלנו. אנחנו חולפות לארכה ביראת כבוד מטובלת בתשוקה. הם זרים שם, היא אומרת. אנחנו לא מרגישות בנוח להיכנס. בורחות באימה, או שמא בציפייה. ירח משקיף מעבר לכתף. עם עלות השחר יוותר כאן רק מפעל.
3.

כיסאות וארגזים מרחפים בחדר של חמישה קירות. שולחנות עקומים מוצבים באלכסון. פיסות עיתונים זהובות מתקלפות מהקירות. ים אפור של מרצפות מתנדנדות למנגינת מזגן רוטן, וארונות פתוחים. והאנשים. בכל יום אנשים אחרים, ובכל יום מסתדרים בכיסאות אחרים.

4.
– בטח מוזר לך לפגוש אותי בסיטואציה כזאת.

– אני ידעתי כל הזמן.

יערה.