שדה בור

אני מחפשת את הקסם במעמקי יערות מושלגים. בכבישים מוארים בפנסים אדומים. ברחובות גשומים, ובאוויר נקי. שואפת פנימה את הריח החדש-ישן, ואת גלי הזכרונות שמזמן לא נזכרתי בהם.

אני רגילה להיות מושפעת מהאפור שבשמיים באופן מיידי ולהפוך במבט לאפורה וכבדה, ובנובמבר הזה אני רוצה לחזור להילחם את מלחמת העדינות המלוטשת שלי, ולהתמכר למגע שהעיק עליי פעם. אז אני מציירת לי תמונות יפהפיות ומשליכה את עצמי בכוח פנימה, ויום אחד אני אהיה מי שאני רוצה להיות במשך כל היום, ולא רק לרגעי חסד.

2. תובנות מספטמבר-אוקטובר:

א. הביטחון שלי עלה המון בשנה האחרונה ובמקום הזה.

אחרי שנים של היאבקות בחרדה חברתית שנסוגה בהדרגה, סוף סוף אני יכולה לפתוח בשיחת מסדרון עם מי שאני רוצה (טוב, כמעט...), ואפילו להתקשר לרובם בפלאפון :)

ב. אחד המניעים העמוקים של הנפש שלי - ואולי העיקרי בהם - הוא חוויית דחייה והחרדה ממנה.

זה מקום כ״כ כואב וכ״כ שואב, ואולי זה מה שאני מנסה כבר שנים לפתור, ובו בזמן מה שמסכל את הנסיונות שלי. מדהים איך שבמשך שנים של ניתוח פחדתי להודות בפני עצמי שהכל סובב סביב זה - מרוב שזה כ״כ חזק. שזה מה שמגביל אותי מלנסות ומלהאמין, ומה שהופך את החוויות הישנות שלי מהילדות המוקדמת והמאוחרת לטראומטיות כ״כ.

ג. כל ההוויה שלי היא מרדף תמידי אחר משהו לא ברור, ואני כנראה עוד לא יודעת שאני מחפשת.

 זה אינסייט שקפץ לי פתאום כשהצלחתי לשים אצבע על דבר שנראה לי מאז ומעולם מובן מאיליו: חלומות הלילה שלי סובבים תמיד סביב תחושת אי נוחות או חוסר שקט מסוים, כשתמיד מנחה אותי החיפוש אחר מטרה עלומה וחסרת משמעות. אולי זה קשור לסעיף ב. אולי זה החלום הנצחי שלי שהעליתי לאחרונה מתהום נפשית מכוסת וילון ואני חוזרת לנסות (וטיפה להתחיל להצליח) להגשים - למצוא סוף סוף קשר רגשי עמוק ומספק. ואולי זה משהו קדום יותר, מעצם היותי אדם, או מההתפתחות שלי בתרבות הזאת.

ד. אני רוצה להיו עוד יותר עדינה ועוד יותר מודעת.

המודעות שלי לאיך שאחרים חווים את ההתנהגות שלי התחילה להתפתח רק לא מזמן (בערך בסמוך לפתיחת הבלוג), ובשלב הזה של התהליך אני מתחילה להבין מסקנה קצת כואבת - יש משהו קצת לא נעים, ואפילו כוחני בגישה שלי. זה ניואנס כ״כ דק שאני מאמינה (ומקווה) שהרוב לא רואים אותו בד״כ: העמדה שלי היא הרבה פעמים עמדה בטוחה בעצמה, של בחורה שיודעת מה נכון ולאמירה שלה יש הכי הרבה תוקף. מניחה שהמקור שלה הוא בחוסר ביטחון ובחרדה שלי להיות ״כמו כולם״ ללא ייתרון מובהק, שכבר דיברתי עליה. משתדלת בזמן האחרון להיות פחות כזאת...

3. כתבתי לא מזמן סיפור קצר,

נראה לכם שזו פלטפורמה טובה לדברים כאלה?

4. אני עוד לא יודעת איך להביע במילים ואיך להעמיק נכון בחרדה מפני השחרור מהצבא. 

5. אני מאוד מרוצה מהמקום שאני נמצאת בו עכשיו, ומהמגמה של התהליך שאני נמצאת בו.

יערה.