יש לי הרבה סיפורים לספר. חלק אני מספרת מייד בפגישה ראשונה. אחרים רק ברגעים של קרבה טהורה ואינטימית. ויש כמה שהם עד כדי כך סודיים ואפלים שאף אחד לא שמע אותם מעולם. הסיפור על "אוולין" הוא אחד מהם...
היא נבראה מתוך
הלילה האפל
מיד כשהוא ייחל
לה
זוהרת כירח
במדבר שחור
שלווה ולבנה
מתוך חשכת היער
לחשה לו כהבהוב
של מגדלור
בשנים ההן סופה
השתוללה
נאבק שלא לטבוע
במבוכי הסמטאות
המוצפות
נזרק בין
הסלעים
ומחכה לחבל
והיא חיכתה
כאדמה לכף רגלו
אוולין
אור בערפל
יער מכושף
הבטחה חרישית
אוולין
ריקוד שלא נגמר
חצי אשליה
וחצי אנושית
בבקרים האפורים
הסוערים
הוא השתוקק
אליה
בחלומות הלילה
שר את שמה
בסופות הרעמים
כמו יד על הכתף
בקור המשתק כמו
נשיקה חמה
מעבר להרים
הפציע שחר
שמיים התגלו
העמק התמלא בציפורים
מתחת לשמיכה
מול מנורת
הלילה
בלבבות דופקים
שניהם רקמו שירים
אוולין
אור בערפל
יער מכושף
הבטחה חרישית
אוולין
ריקוד שלא נגמר
חצי אשליה
וחצי אנושית
מתחת לאדמת
הבוקר הכתום
הרעל המתוק שלה
בער
צורב כקרמל על השפתיים
ובעודו ישן
בזרועותיה
החמות
היא התלקחה ושרפה
את השמיים
אוולין
אור בערפל
יער מכושף
הבטחה חרישית
אוולין
ריקוד שלא נגמר
כולה אשליה
וכולה אנושית
היא עוד זוכרת
איך בלילה קר
משכה אותו אליה
כעש נידון
להישרף באור
מערבולת אפלה
ואש גיהינום
שורפת
הותירו משניהם
רק עשן שחור
(לו רק היה
אפשר
לקפוץ שוב על
רכבת השדים
ולנסוע חזרה
חזרה...)
מתגעגעת,
לינה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היטל