שדה בור

איך את מעזה להיות כזאת

עדינה ומלוטשת

חנקת את הצעקה שנים

עד שהיא גוועה

וזה מת לך בבטן.

האם זה דמי שעוד זורם בעורקייך?

העודך מסוגלת לכלות הכל במבט?

האם דמעותייך עדיין

מלוחות ומתוקות?

האם תעלי את השמיים באש בשבילי

בשביל כל הפעמים שמתתי

מאחורי קירות שקופים

כדי שיהיה לך מה להפסיד.

שחררי את הצרחה שאי אפשר ללטש

מתחת לוורידים שלך

גולמית ומעוררת בחילה ומצחינה!

שם ולא שם

כבר יותר לא שם משם

אני בניתי לך ארמון בדם וקרח

אם יש לך מה להפסיד זה יישאר הסוד שלנו

אגסוס בדממה

ואת תוכלי לשבת בגינה.

שלכם,

ירדן ויינשטיין