שדה בור

הגוף הזה

שמעולם לא היה שלך

מוטל על המיטה

יוצא אל הרחוב

כל המחשבות

שמעולם לא נאמרו בקול

דוהרות קדימה ומתפזרות בין הבתים

את ברחוב אך הרחוב ריק מאדם

מתפשטת בין העצים ובין החצרות

כמו עשן שקוף

הרי את הכל, ואת בכל מקום

והרחוב והעצים והבתים הם את

בדיוק כמו שהגוף הזה הוא את

והשמיים הם את

והפנסים הם את

האם יכול להיות הד

לפנים שמעולם לא השתקפו במראה?

האם מילים שחורות על דף לבן

יכולות להפיק קול?

האם יש מישהו שיערוב

לעובדת קיומך

בשר ודם

אדם

מעבר לדפנות האקווריום

מעבר לכביש

עמוק אל תוך זיכרונותיהם

של בני אדם ממשיים

שהם אינם את?

האם יש מישהו שזוכר את שמך,

או,

האם יש מישהו שאי פעם ידע?

האם יש מישהו שיכול להציץ בפנייך

מבלי להישרף?

ה. קרואוד