ממשיכה בפרויקט של לנסות לכתוב גם לאחרים ועל אחרים ולא רק על עצמי... זה לא מוקדש למישהו ספציפי, אבל יש לי בראש 3 אנשים קרובים שממש נכנסו לי ללב... וזה גם טיפה מוקדש לעצמי של לפני הרבה שנים.
את לא צריכה לומר
כלום
אני יכולה לראות את
הכאב שלך
ואת הייאוש
ואת הפחד
אני לא אתן לך שוב
להישאר עם זה לבד
עכשיו מותר לבכות
אני יכולה לחוש
באדמה רועדת
דרך הנשימות שלך
אני רואה את התהום
השחורה שמולך
אם תרצי נשב ביחד
על הרצפה בחדר החשוך
אחזיק לך את היד
עכשיו מותר לבכות
לא יכולה להבטיח
שיהיה בסדר עוד חודשיים
אבל מכירה אותך
מספיק
ויודעת, מהמקום הכי
עמוק בפנים
שזה לא תמיד יהיה
ככה
זה לא תמיד יהיה ככה
זה לא תמיד יהיה ככה
פעם, בעתיד, יקרו
דברים
שיהיו שווים את הכאב
שאת חווה היום
אם יש קשת בענן מעבר
לתהום
את לא תצליחי לראות
גם אם תתאמצי ממש
היא תחכה לך לאחרי
הגשם
אני בינתיים אשמור
את התקווה
עד שהגשם יפסק
והאופק יפתח
אפילו שהבוקר שחור
אפילו שכלום לא
מרגיש שווה את זה
לחכות מול החלון...
היטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היטל