"The deeper they look inside themselves, the more universal they become"

יש דברים שכנראה לעולם לא אצליח להבין, וכמה שאחפש להם סיבה, ואולי אם אפילו אקדיש להם חיים שלמים, לא אצליח למצוא, ואולי זה היופי בהם.

במחשבת קראנו על ולינס ולמדנו על התפיסה המערבית שממשיגה כל דבר, בין אם זה היפסטר, פריק, צהוב, כחול, יפה, בינוני כיסא או הומוסקסואל, 

ואני לא כיסא ולא הומוסקסואל, ואף אחד לא יוכל לשים אותי במשבצת עם מישהו אחר, אפילו עם בן אדם אחד אחר, כי אני פשוט לא הוא, אני אני, והלוואי שאמא הייתה מבינה את זה.

היום סיפרתי לה, על זאת שאני אוהבת, על מה שהרגשתי ואיך שאני מרגישה. והיא בלעה את הרוק וניסתה לדחות הדברים, ולהציג טיעונים שידעתי להכין את עצמי אליהם מראש. אולי אני מתנסה, ואולי מחר אפסיק להרגיש כמו שאני מרגישה כרגע, כי הרי אף אחד לא יכול להבטיח שהשמש תזרח גם מחר אז בטח שלא נדבר על הרגשות שלי.

אבל אני מרגישה שזה גדול עליי, ולכן סיפרתי לה, והלוואי שהייתה יכולה לקבל את העובדה שיש לי חברה בשמחה כמו שהיית יכולה לעשות בקלות אם היה לי חבר.