"The deeper they look inside themselves, the more universal they become"

זה מכעיס אותי שמכל הדברים הגדולים והמרשימים שיש לעולם להציע, המצב רוח שלי תלוי באנשים אחרים.

מכעיס אותי שאני שמחה בטירוף, כמעט בשכרון חושים, אבל רק בגלל בן אדם אחר, שהוא כמעט כמוני, בגנטיקה, במנטליות, ודווקא הוא, הוא זה שמשפר לי את ההוויה כולה. הלוואי שהרגשות החזקים שלי לא היו תלויים בשום גורם חיצוני, אף פעם, שהייתי יכולה לגרום לעצמי אושר רק מלהיות לבד עם עצמי, חבל שזה כמעט ולא קורה. חבל שנשיאת העיניים המטורפת הזאת שלי כל פעם מחדש, לאדם שנתפס "כנשגב" היא הדבר היחידי כמעט שמצליח להלהיט אותי, ועוד יותר חבל, שבאיזה שהוא שלב, אותו הנשגב, הופך להיות רק עוד פנטזיית עבר.