את ליאור הכרתי דרך הטלוויזיה, אפשר להגיד שהיה לנו חיבור מיידי, ישר שראיתי אותו שם, במסך השטוח שבסלון שלי, ידעתי שזהו, מעכשיו, ליאור יהיה החבר הכי טוב שלי.
ליאור מתלונן הרבה, כל כך הרבה הוא מתלונן שאני רוצה לצעוק לו שעם כל האהבה שלי אליו, לפעמים זה קצת נמאס, גם עליי, החברה הכי טובה שלו, ושהוא צריך להרגע ולקחת דברים בפרופורציה, אבל ידעתי שהוא לא יקשיב, ולכן כל האנרגיה הזאת בלצעוק עליו הייתה מיותרת, לכן לא צעקתי, למען האמת, אני לא מוציאה כל כך הרבה אנרגיות בשום דבר ולמעשה, אם יש משהו שאני עושה די הרבה, חוץ מלצפות בחבר הכי טוב שלי, זה לחזור על אותו הביטוי- "אין לי כוח". לשכנה דליה, כשאני פוגשת בה בדרך לזרוק את הזבל או בדרך לקחת את העיתון, לשליח הפיצה, לטכנאי הכבלים, לשליח מהסופר, לאחותי השמנה רחלי, שבאה להביא לי אוכל בסופי שבוע, לחתול שלי יעקב והרבה מאוד גם לעצמי אני אומרת "אין לי כוח". שבוע אחד אף אחד לא היה בבית, מלבד החבר הכי טוב שלי בסלון, ליאור, ואמרתי לעצמי חמש פעמים באותו היום "אין לי כוח", הייתי אומרת גם לליאור שאין לי כוח, אבל לא היה לי כוח להגיד לו, להוציא עליו את האנרגיה הזאת, הרי הוא לא יקשיב כי כל מה שהוא עושה זה רק להיות שם, בתוך המסך שלי בסלון, ולהתלונן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
