"The deeper they look inside themselves, the more universal they become"

אני רוצה הביתה

הבעיה היא שאני בבית.

שירים שמחים זה קל

כמו דיווח שבסדר,

כשברור שלא היה

אולי לעולם לא יהיה

וזו תמיד אותה תחושה 

כשהופך הווה לחודש

וטוב הופך להברה

וכל מה שחשבתי על עצמי

אסבך עד כבדיה

יש לה שיער קצר בלונדי

ולי שנים בלי הבנה.

זה לא משנה אם זה אמיתי או לא, מה שמשנה זה אם בעוד 30 שנה זה יהפוך לזכרון טוב.

אז למה אני כל כך מפחדת?

כל אלה הם אני