טוב, התכוונתי לכתוב על התיאטרון, אבל קודם סצינת בית שהתרחשה לא מזמן ואני לא רוצה לשכוח:
אני מסירה להדרי גרב ולפני כן מכינה אותה ב"שלוש - ארבע - ו!!!"
הדרי רוצה אותו דבר עם הגרב השני, מושיטה לי את הרגל ואומרת בעידוד: "שתיים..."
(גם נדמה לי שזו פעם ראשונה שהיא אמרה שתיים ולא תיים. וטוב שכך כי תיים זה גם משקפיים.)
וכעת לתיאטרון. ביום ראשון נסעתי לתל אביב לפגוש את חברתי האהובה אריאל ונסענו ליפו לתיאטרון גשר, כי היחצ של תיאטרון גשר הגו רעיון נחמד לתת כמה הזמנות לבלוגרים ("מובילים" או "נחשבים" או משהו מעין זה - לא שיש לי בעיה עם מחמאות, אלא עם המובילים והחשובים שלא היו שם...) ואני החלטתי שאם זה גשר וכרטיסים חינם אני אעשה את המאמץ ואסע, למרות שמה אני אגיד לכם. אימהות עובדות שקמות בשש בבוקר, לא כ"כ מובן מאליו שייסעו בשבע בערב לתל אביב להצגה, ואת המחיר שילמתי בימים הבאים.
הארפר ריגן גיבורת ההצגה (שגם נקראת "הארפר ריגן" - ביים עודד קוטלר) הייתה קשת יום קצת יותר ממני. ההצגה מתחילה בסצינה שבה המעביד שלה מסרב לתת לה ימי חופשה בשביל לבקר את אביה הגוסס. הארפר היא לאורה ריבלין והעמידה שלה בסצינה הזאת (ובכלל, העמידה שלה והאופן שהחזיקה את גופה) אמרה הכול. שהעולם על כתפיה אבל היא גם מלאת חיים וסקרנות. בהתחלה היא הזכירה לי דמות בסרט של מייק לי, רק פחות מעצבנת. אחר כך ההצגה קיבלה כיוון קצת אחר. אבל ריבלין נשארה נהדרת.
אחד הדברים עם הארפר ריגן הזאת, שהיא סקרנית וישירה ושואלת ואומרת דברים שאנשים בדרך כלל מותירים אותם ברובד הסמוי. היא גם יוצרת אווירה כזו שמאפשרת לאנשים להגיד לה דברים כאלה. כל פעם שנאמרו דברים כאלה, אריאל ואני צחקנו. אבל רק אנחנו! טוב, אני רגילה לחוויה הזו, לפני הרבה שנים הייתי מבקרת תיאטרון ובהצגה שהכי אהבתי אי פעם ניגשו אליי מבקרים אחרים ואמרו לי שהם שנאו את זה וביקשו שאסביר את עצמי. ההצגה ההיא הייתה "האיש שחשב שאשתו היא כובע" של פיטר ברוק שהוצגה בפסטיבל ישראל. אולי שם הבעיה הייתה שהחומר היה קצת שנוי במחלוקת - תיאורי מקרים בנוירולוגיה, האם זה תיאטרון? אבל אותי זה ריתק. כאן בהארפר ריגן, לא הבנו כל כך למה אחרים לא צחקו, אבל ברור למה אנחנו כן - גם אנחנו כאלה, שאומרות ושואלות מה שאחרים שותקים.
ההצגה היא לאו דווקא שנונה או בנויה על שנינויות, אבל היה רגע אחד שמצחיק אותי עד עכשיו. נראה לי שכל בת בוגרת תשמח לאמץ את זה לדיאלוגים עם אמה: הארפר מונה טענות רבות וקשות נגד אמה, והאם נאנחת: "איזה עולם", והארפר משיבה: "זה לא העולם, אמא, זו את."
