להזכירכם, המחזה שלי "התרנגול" בבימויו של עופר שמר, בתל אביב באולם רוזין, רח' דרזנר 2, בבית בארבור, דרך ההגנה 135, יד אליהו, ת"א! ביום רביעי בחמש וחצי!
ראו כאן בגלריית התמונות את התפאורה והתלבושות הנפלאים
והנה טעימה קטנה מהמחזה
(אור. אולם הכניסה של הארמון. יום. כרבול נכנס לארמון בשקט. בגדיו ושערו מלוכלכים מאוד בעפר. ניכר שהוא רוצה להתגנב פנימה בלי שיבחינו בו, הוא בודק היטב אם השטח נקי, הולך יחף ובשקט ונעליו בידיו. הליצן נכנס בשקט מן הצד השני, מביט בכרבול המתגנב, ומחייך – הוא אינו יכול להתאפק מלהבהיל אותו. מבלי שכרבול מבחין בו, הליצן פוסע בשקט מאחוריו ומחקה את תנועות ההתגנבות שלו, עד שברגע אחד הוא עוקף אותו.)
הליצן: בּוּ!
(מרוב בהלה, כרבול פורץ בבכי, שהופך במהרה לצחוק. הליצן מחקה אותו. כרבול רוצה להראות שהוא מבין שהליצן משתעשע איתו, וצוחק צחוק ידידותי. גם בכך הליצן מחקה אותו.)
כרבול: רשע! מבהיל אותי! מנוול!
דע שלא נבהלתי בכלל!
הליצן: מה פתאום! שמרת על קור רוח.
אבל תגיד לי, חבר, למה ומדוע
אתה מתגנב לארמון וכולך גם פרוע?
כרבול: יצאתי לשחק עם... חברים.
הליצן: ומיהם אותם חברים? ילדים?
כרבול (נבוך): כמובן, ילדים.
ומי עוד יכולים
להיות לי חברים?
הליצן (בנימה מהורהרת): הרבה חברים לו לאדם
בשבילי חבר הוא... כל יצור בעולם!
כרבול: באמת? האוכל לגלות לך סוד?
סוד שֶיָקר וחשוב לי מאוד?
הליצן: בוודאי שתוכל. שפתיי חתומות.
לא אשעה ללחץ ולהפצרות. (הליצן מסמן בפנטומימה איך הוא שותק ושותק ושותק.)
כרבול: אז דע ידידי, באומרי "חברים",
לפעמים אתכוון... לבעלי חיים.
הליצן: הכלב הוא ידידו של האדם!
כרבול: הכלב... גם. אבל אני אוהב...
הליצן: ארנבים? סוסים? חתולים? קרנף?
כרבול:... בעלי כנף.
הליצן: בעלי כנף! יצורים נפלאים!
מי לא מוקסם ממעוף הציפורים?
כרבול: אבל אני מדבר על בעל כנף
שרוב הזמן אינו ממש עף.
הליצן: אינו עף אלא (טופח על כתפו של כרבול ומנקה ממנו עפר) מתפלש בחול?
ספר לי מי ידידיך, כרבול.
כרבול: ידידיי החדשים האהובים
חיים בלול התרנגולים!
תרנגולים, שתדע, הם עם נפלא:
איתם כל רגע הוא שמחה והילולה.
ואגלה לך סוד עוד יותר גדול –
(הליצן מהנהן בראשו, משלב את ידיו, עוטה הבעת הקשבה ומתקרב מאוד אל כרבול)
כרבול (לוחש): גם אני בעצם תרנגול!
(הליצן קופץ לאחור בתדהמה)
כרבול: כן! תרנגול! מה אתה מתפלא?
תוך יומיים בלול גם אתה תגלה:
אין נפלא וגדול
מלהיות תרנגול!
הליצן: אין נפלא וגדול
מלהיות תרנגול!
כרבול: התרנגול הוא תמיד אצילי וגאה
ויודע שהוא נבון ונאה
גם בלי כתר, ארמון ובגדים הדורים
בלי מקלחות ובלי גינונים.
הליצן: ולא משעמם לו רק לישון ולאכול?
כרבול: מה פתאום! התרנגול בשמחה מתפלש לו בחול
קורא "קוקוריקו!" בקול גדול
לא אכפת לו מה חושבים
עושה חיים משוגעים!
הליצן: אכן אלה חיים נפלאים
כשלא אכפת מה עליך חושבים!
כרבול והליצן: אין נפלא וגדול
מלהיות תרנגול!
(כרבול מתחיל לרקוד סביב החדר כמו תרנגול ולקרוא "קוקוריקו". בינתיים המלכה נכנסת...)
