בלילה חלמתי חנות של שמלות לבנות, וזו חנות שכבר הייתי בה בחלום קודם וראיתי שהשמלות במידה שלי, אבל הפעם, כשהתקרבתי אל ה'פיילה' ובה השמלות, המוכר קרא אליי מרחוק: "אין לנו במידה שלך."
והבוקר שוב החלטתי לכתוב בנאמנות ביומן המעקב של שומרי משקל, ולספור נקודות, כי אם גם בחלום אין במידתי (במציאות לא מזיז לי, זו פשלה של החנויות ולא שלי) לזה אני צריכה להתייחס.
אני חושבת שאני לא כל כך רוצה לרזות, כי סוף סוף אני אוהבת את עצמי בדיוק בדיוק כמות שאני.
ואני בדין ודברים עם עצמי כן לרזות בלי לשנות את ההרגשה הזאת והמסר הפנימי הזה של אהבה וקבלה.
ואני חושבת שמידת השמלות הלבנות שבחלום לא קשורה לממדי גופי אלא לזה שהחיים לפעמים קטנים עליי ולפעמים דווקא גדולים וגם דברים נפלאים קשה להכיל, ולעכל, ולשחרר...
ומערגתי אל השמלה הלבנה שבחלום, נזכרתי בשיר שכתבתי לפני כשלוש שנים.
בריז'יט
הראית לי תמונה של בריז'יט ברדו
מחייכת, חצאיתה הקצרה
מתנפנפת, מוקפת ערגה
של גברים
ואמרת שבגלל בריז'יט ברדו
אני צריכה לעשות דיאטה
אבל אמא
גם אני בתוך מעגל
מוקפת ערגה של עצמי
