איזו חכמה אלניס מוריסט. נזכרתי בשיר שלה Princes familiar, שאומר בעצם את מה שפרויד אמר - שאנחנו מחפשים בבני זוג את דמות ההורה. אבל מה שחזק בשיר שלה במיוחד (חוץ מזה שהוא מלא רגש) הוא היכולת שלה להראות כמה קשר יכול להיות כביכול נורא חשוב, ומצד שני כמעט לא משנה מי האדם שנמצא בצד השני, כי יש כאן בעצם סגירת מעגל עם מישהו אחר. בפסיכולוגיה קוראים לזה העברה, וזה קורה לא רק ביחסים רומנטיים ובטיפול. הנה השורה שהיא תמצית העניין מבחינתי:
you finish my sentences I think I love you what is your name again? no matter
(ולבאפיונרים - זה כמו בפרק Him: "איי-ג'יי הוא חברי הטוב והיקר! - קוראים לו אר-ג'יי!")
