מאז ומתמיד אהבתי חיות. את כולם! מכל הצורות והמינים והצבעים. ההורים שלי היו עומדים מיואשים מולי כשהייתי מופיעה בבית עם עוד גור חתולים קטן ומסכן. אמא שלי רק עשתה את עצמה, היא בעצמה סחבה הבייתה גורים ואפילו צב אוכל פיצה שבסופו של דבר ברח בעת טיול בגינה אולי יום אחד אמצא אותו נלחם בשרדר.

לפני כשנתיים איכשהו התגלגלנו בעקבות מודעה לפרויקט מקסים של הכלבייה העירונית ת"א- פרויקט בתים אומנים. תמיד כשאני מספרת את זה לאנשים הם מייד שואלים- מה זאת אומרת?

זאת אומרת שיש כלבים מדהימים שננטשו ומגיעים לכלבייה- חלקם חזקים מספיק בשביל לשרוד בתנאי הכלבייה. חלקם קטנים מדיי, עצובים מדיי, ביתיים מדיי וכלוב הברזל והבטון פשוט לא מתאים (לא שלכלבים אחרים הוא מתאים, אבל הכל יחסי). כך מצאנו את עצמנו מקבלים כלבים למשמרת, נותנים להם מסגרת ביתית יציבה ומעלים את את הסיכויים שלהם למצוא בית וגם להישאר בו. הם יכלו להישאר אצלנו שבוע, ולפעמים גם כמה חודשים עד שהיו מוצאים את הבית המיוחל והמושלם.

הרבה גם שואלים אם זה לא קשה? בטח שקשה- נקשרים מאוד, אבל גם מקבלים סיפוק עצום כששומעים על הצלחות האימוץ ואיך הילדה הקטנה לא יכולה לישון בלי הכלב וכו'. או בקיצור- לגמריי שווה את זה!

הראשון שהגיע אלינו היה צ'ארלי השובב. נראה כמו סוס, אבל בעצם גור בן 7 חודשים. הוא היה אנרגטי בטירוף והיה בשלב האוראלי או משהו כי בשלושת החודשים שהיה אצלנו הוא ריסק וריטש לי 2 זוגות משקפי שמש, חזייה (!!!) וכל דבר פלסטיקי שנקרה בדרכו.

והנה צ'ארלי וחבר באחד מימי האימוץ, חבר שלבסוף הקיא עליו . 

אני כבר לא לגמריי זוכרת את הסדר שבו הם הגיעו אלינו, אבל מתישהו אחרי צ'ארלי היה לנו את חשי המכוער. סתם, הוא באמת היה חמוד אבל עם לא מעט אישיוז! הוא היה קצת ג'קיל והייד אבל גם מתוק אמיתי.


היה לנו גם את פרינס- פקינז בן 11 ללא עין. הייתי מאוהבת בו כליל! תמיד רציתי פקינז. פרינס היה ממש קומי... חצי עיוור ונתקל בדברים, פרצוף מעוך ונוחר כמו נהג משאית שמן. הוא עבר תלאות רבות עד שלבסוף מצא שלווה אצל אישה מבוגרת שאימצה עד כה רק כלבים וחתולים עם בעיות ראייה (ויש לה כבר כמה וכמה כאלה). יש אנשים טובים שם בחוץ!


איפשהו באמצע היה לנו גם האסקי סיבירי בשם סקיי ליום אחד, שארלוט החמודה בעלת עין אחת, פרי המדהים שלא מזמן נפטר, וגם קיבלנו למשמרת של שבוע 2 גורים. זה היה סיוט לא נורמלי! הם מפלצות קקי בתחפושת של גושי פרווה חמודים.

הכלב האחרון שהיה אצלנו הוא אליוט שנכנס לי עמוק אל תוך הלב. יש לנו היסטוריה יחסית ארוכה איתו אבל זה סיפור ארוך. הוא כלב עם נשמה ענקית, עבר המון בתים ושברונות לב, אבל תמיד נשארה לו אהבה לתת. הוא ילד מגודל שפוחד מרעמים וברקים והיה חבר טוב לחתול שלנו. חבר טוב משמע- חטף ממנו כאפות ללא הפסקה ורק שכב שם בכניעה וספג הכל  . לפני שבועיים זוג הגיע לפגוש אותו וסיכמנו שיקחו אותו לסופ"ש ניסיון. מאז כאמור עברו כבר שבועיים והמשפחה כולה התאהבה בו ומסרבת להיפרד- אני חושבת שיש לנו עוד אימוץ!

עידכון: בגלל סיבות כאלה ואחרות, שממש לא קשורות לאליוט, הוא חזר אל ביתנו ומחפש בית אוהב ונאמן כמוהו!

 עידכון2: אליוט מתפנק בביתו החדש. מחזיקים לו אצבעות שהפעם זה לתמיד! בהצלחה.

אנחנו לוקחים הפסקה בינתיים מהפרוייקט, למרות שאמרנו את זה כבר הרבה פעמים בעבר ונשברנו כל פעם מחדש.

יש כל כך הרבה כלבים מדהימים שרק מחכים לתת אהבה. אני בכלל לא מבינה איך אפשר לחיות בלי חיה בבית וממליצה לכולם לרוץ ולאמץ כלב, חתול, אוגר או צ'ינצ'ילה! זה מכניס שמחה וכיף הבייתה, ואולי קצת בלגן אבל הוא לגמריי שולי.
ועוד כמה חמודים שפגשתי בימי אימוץ:

 אם בא לכם לאמץ, להיות בית אומן, או סתם לבוא לפעמים ולהוציא כלב לסיבוב או ליטוף אתם יותר ממוזמנים לפנות לכלבייה העירונית של ת"א, ויש להם גם אחלה אתר: www.homedog.co.il.