ניו יורק. שופינג בניו יורק- המון ממנו. המון המון המון. לראות מחזמר בברודויי. לראות את פסל החירות. להשקיף על ניו יורק מהאמפייר סטייט בילדינג. סנטרל פארק, להחליק על הקרח בסנטרל פארק. להסתובב בטיימס סקוור עד שאני מתעוורת מכל האורות. לעטות ארשת תרבותית ולבקר במוזאונים- מטרופוליטן, אמנות מודרנית. לראות את המצעד של מייסיס של חג ההודיה, גם אם ממרחוק. להסתכל על קצה הבניינים בוול סטריט, עד שאני חוטפת סחרחורת. לראות את עץ חג המולד ברוקפלר סנטר. לבקר בגן חיות ניו יורקי. לשתות שוקו בסטארבאקס, לאכול פיצה שמנונית בברוקלין. לעמוד על אותה הבמה שסיינפלד עמד בכל תחילת פרק. להתפוצץ מסושי מטורף בוילג', או בעוד מסעדת אכול-כפי-יכולתך. לנסוע ברכבת התחתית. לעזור לעוד שיכור ברכבת התחתית. שלג בניו יורק.

לבקר את סבא. לחבק את סבא. סן פרנסיסקו. לנסוע על גשר הזהב. לעלות הכי למעלה שאפשר ולהשקיף על כל העיר. לזלול בדיינר אמריקאי למהדרין. לפגוש את בני הדודים שלי לראשונה. לראות את לאס וגאס. לראות את כל המלונות המטורפים והמטריפים של לאס וגאס. לאכול במזנונים עד צאת הנשמה וכל מיצי הקיבה. לראות הופעה של סירקס דה סוליי. לשתות בוגאס, גם אם אין לי עדיין 21. להמר בלאס וגאס.

אז זהו, סיימתי צבא, עשיתי טיול מדהים של אחרי-צבא. טיול של חודש ברחבי ניו יורק, פרברי סן פרנסיסקו וגיחה בלתי נשכחת ללאס וגאס. ביקרתי את מריה שלי, עשינו המון כיף, דיברנו, ריכלנו, שתינו שמפניה והתמכרנו לגווקמולה.

פגשתי את סבא שלי, המדהים. לא ראיתי אותו לפחות 10 שנים. גיליתי עליו דברים חדשים, דברים שגרמו לי להעריץ אותו ולעיניים שלי לדמוע מכל שיעול מדאיג, או נשימה כבדה, מהמחשבה שאולי זו הפעם האחרונה שאראה אותו. גיליתי טריקים קטנים של גנים, המשחקים הקטנים של הדם והתכונות שעוברות בתורשה. הכל סובב במעגלים, ממש כמו במאה שנים של בדידות.

קיבלתי ממנו השראה עצומה, גילויים חדשים- על עצמי, על המשפחה. אני לוקחת על עצמי פרוייקט, מקציבה לו שנה. מכינה אלבום משפחתי, של כל התמונות בשחור-לבן, המתפוררות, המקומטות שתחובות כבר שנים באיזו שקית ניילון בארון מאובק. שומרת על השורשים המשפחתיים, מכבדת אותם גם אם אני לא לגמריי חיה על פי העיקרון.

אני מסוחררת מהחזרה ארצה, מהדברים החומריים [5 תיקים זה מוגזם?] והיותר מופשטים שהבאתי איתי. דברים חשובים שהבנתי. צריכה להתחיל לשנן מילים לקורס פסיכומטרי שמתחיל עוד כמה שבועות, להדחיק את התסכול של העצם הזאת שתחובה לי בגרון, באמצע החיים. החיים, שיאללה. טלפונים לשירותי לקוחות, מענים קוליים של מוסדות בירוקרטיים, טירטורים אל הבנק, להתנייד, לבסס עצמאות. הראש לא מפסיק למיין ולהכין רשימות של משימות...

נדמה לי שאני נלהבת מכל העסק.